שתיים עשרה דקות סביב הרצאות

האנשים שעומדים מאחורי הרעיון הם מיטל שרון: סופרת, מתרגמת ואשת שיווק באינטרנט, לירון מילשטיין: מפיקה, כתבת תוכן במספר אתרים, אסף דבורי: מתגורר בחו'ל, עובד על ספר שירה.

הרעיון למעשה קם מתוך מחסור מסוים. האינטרנט, התרבות, היצירה  והאקדמיה הישראליים מלאים באנשים רעיונות ותובנות מדהימות. אבל תמיד הרגשנו שכל אחד מהתחומים האלה קצת פחות נגישים לנו ולאחרים. מיטל, שאספה את כולנו וחיברה בינינו שכנעה אותנו שאולי הגיע הזמן לצאת מהאינטרנט ומהמעבדות ומהסטודיואים כדי לפגוש את כל אותם האנשים ולשמוע מה יש להם להגיד.

היום המטרה כבר מובנת. הרעיון הבסיסי היה לנסות ולתת מקום וביטוי לכל האנשים והרעיונות היפים, החכמים ומעוררי ההשראה שמסתובבים פה. המגבלה של 12 הדקות נולדה מתוך הרצון לחדד ולהעמיד אמירה אחת ברורה ומזוקקת של כל דוברת או דובר. ומהעובדה הפשוטה ש-12 דקות הן הזמן האידיאלי להקשיב בנחת לכל נושא, רחוק ממך ככל שיהיה. הקהל אליו מייעדים את ההרצאות הינו קהל שצמא לידע, מי שעדיין מאמין בהקשבה, לתת במה לדעות אחרות, ולמעשה למי שעדיין מאמין שאנשים, ידע והקשבה יכולים לשנות את החיים.

השאיפה של החברה היא לייצר מקום נגיש ואפשרי לתרבות, לתשוקות, לרעיונות ולכל מה שמניע אנשים. להכיר לקהל שלנו את כל האנשים הנפלאים, היצירתיים והחכמים שקיימים ופועלים בארץ. ולאפשר שיח תרבותי סבלני, קשוב ורב תחומי.

הבחירה במקומות שאינם מיועדים בדרך כלל להעברת ידע נובעת מהרצון ליצור חוויה מהנה. התנועה בין המקומות קשורה לרעיון הבסיסי שהוזכר למעלה – ההרגשה שכל תחום מסוגר בעצמו ובחלליו. חוץ מזה, לכל מקום יש אופי משלו והוא מעצב במידה מסוימת את הערבים ואותנו. כך למשל האווירה והקהל של מרכז פליציה בלומנטל שונה לגמרי מהאווירה ומהקהל שמגיע ללבונטין 7, לתיאטרון החאן או לספריית בית מיכל.