 |
|
 |
|  | | כנס בנושא דמויות בדויות באינטרנט | המשורר והסופר הפורטוגזי פרננדו פסואה [Fernando Pessoa], שמת בשנת 1938, נהג לייחס את יצירותיו הרבות למשוררים וסופרים שהוא בדה מתוך עצמו. הוא כתב בשמן של 75 דמויות בדויות, בנוסף ליצירות שייחס לשמו האמיתי. פסואה מסביר את דמויותיו הרבות במכתב ארוך ומפורט שכתב אל מבקר ומשורר צעיר, בשנה האחרונה לחייו:
מאז ילדותי התקיימה בי הנטייה ליצור סביבי עולם בדוי ולהקיף את עצמי בידידים ובמכרים שלא היו קיימים בעליל. [אכן כי כן, אינני יודע אם בעליל היו אלה הם שלא היו קיימים, או שאני הייתי זה שלא היה קיים בעליל. בעניינים אלה, כמו בעצם בכל הדברים האחרים, מוטב שלא נהיה דוגמטיים]. מאז שאני מודע לעצמי כמי שאני קורא לו 'אני', אני יכול לזכור בדיוק רב, בתנועותיהן, באופיין ובתולדותיהן, דמויות לא-ממשיות, שונות שלדידי היו גלויות כל כך, שלי עד כדי כך, כמו דברים שאנחנו מכנים, אולי שלא בצדק, חיי הממש. נטייה זו, הגואה בתוכי מאז היותי 'אני', לא זנחה אותי מעולם, משנה לפרקים את סוג המוסיקה שבאמצעותה היא מהלכת עלי קסם, אך אינה משנה מכול וכול את עצם הקסם.[1
הדמויות האלה אינן כינויים בדויים כי אם, כפי שפסואה טורח להבהיר, דמויות של ממש, אותנטיות ואוטונומיות. פסואה מכנה אותן דמויות הטרונימיות, כדי להבחין אותן מדמויות פסידונימיות. 'יצירה פסידונימית היא יצירתו של מחבר כמות שהוא, אלא שהיא חתומה בשם שאיננו שמו האמיתי. ואילו יצירה הטרונימית נכתבה על-ידי מחבר היוצא מחוץ לאישיותו העצמית.'[2]
דמות בדויה, לפי פסואה, שונה מכינוי בדוי בכך שהיא אינה אמצעי אלא מטרה. היא אינה כלי בידיה של דמות אמיתית הרוצה להתחבא, אלא היא חשובה לעצמה. דמות בדויה היא אישיות נוספת ולא אישיות שבאה במקום. יש לה כוונות של חיים כנים וגלויים, ולא כוונות של בושה, חששות, או, להבדיל, כוונות של שקר, הטעייה והולכת שולל.
ההבחנה של פסואה מתקשרת לשאלה הקלאסית בדבר הקשר בין בדיה לאמת. האם הבדיה היא ראי של המציאות, או יצירה של משהו שמנותק מהמציאות?
על פי יעקב רז [1995], המושג 'מסכה' מתקשר בתרבויות השונות עם אותן שתי משמעויות. מצד אחד, המסכה מייצגת מציאות חלופית ולאו דווקא הוגנת [המשמעות הזו באה לידי ביטוי בעברית במילה 'מסך' שכוונתה להסתיר, ובערבית במילה 'מסחרה' שכוונתה מסחר, רמאות וליצנות], ומצד שני היא מייצגת את המציאות הקיימת של זהותו של לובש המסכה.
בלטינית מסיכה היא persona. מקור מילה זו הוא במילים per-sono , כלומר, 'להישמע דרך', או 'להוליך את הקול'. המסיכה היא הכלי, שדרכו נשמע קולו של השחקן על במות יוון ורומא העתיקות. מאז, כידוע, הורחבה משמעותה של המילה והיא מתייחסת לא רק למסיכה התיאטרונית, אלא לאישיות. הפרסונה, כלומר המסיכה, אינה מכסה על האישיות, אלא זהה לה, מגלה אותה. העניין דומה מאוד בשפה היפאנית. המילה omo או omote פירושה מסיכה וגם פנים. פירוש המילה פנים זהה גם ל'אישיות' ול'זהות' של האדם.>בהתאם לכך, התפתחו שתי הגישות הבאות:
גישה אחת מניחה קיומה של אישיות בסיסית מרכזית, שהמסיכה - החומרית או המטאפורית - מכסה עליה באירועים שונים, מסתירה אותה, ואף מרמה את הבריות בהציגה את עצמה כאישיות האמיתית… וגישה שניה אינה מניחה קיומה של אישיות מרכזית. לפי גישה זו, כל גילוי של האדם הוא זהות אמיתית אחרת. כל חיינו הם גילוי זה או אחר של זהויותינו, והמסיכה מציגה את ריבוי הזהויות. גישה זו מזכירה את הנחות היסוד של הבודהיזם אשר שולל את מושג העצמיות. למזרח אין בלעדיות על תיאור זה של האדם. גם המערב גדוש בתורות פילוסופיות, פסיכולוגיות ואנתרופולוגיות הטוענות להיעדר עצמיות, או מתארות את האדם כבעל מספר רב של 'עצמי''.[3]
תיתכן גם גישה שלישית, על פיה הקשר בין דמות בדויה לדמות אמיתית דומה לקשר שבין בורא ובריאה. אין בריאה ללא בורא, אך הבורא שונה ממנה. כמו שאלוהים דומה לאדם ושונה ממנו, כך דמות בדויה דומה לדמות שבוראה אותה ושונה ממנה
ובחזרה לאינטרנט - בעוד שפרננדו פסואה הצליח להחיות את דמויותיו הבדויות בכוח אישיותו המיוחדת ובאמצעות כתיבתו הספרותית, האינטרנט מאפשר זאת כמעט לכולם. ואם יש החושדים בצלילות נפשו של פסואה, הרי שחשד כזה אינו מתעורר כלפי אנשים המאמצים לעצמם בדיות באינטרנט; ואם יש התולים את כשרון הבדיה של פסואה בכישרון כתיבה נדיר, הרי שבאינטרנט כשרון הבדיה נתפס ככישרון עממי, המצוי בכל אדם ואדם.
ההיבט הייחודי של דמות בדויה באינטרנט, מעורר לא מעט שאלות. הרשת מאוכלסת על ידי דמויות בדויות, שפועלות לצדן של דמויות אמיתיות מבלי שתמיד ניתן להבחין ביניהן. החיים בצוותא, של שני סוגי הדמויות, עלולים לגרום לבלבול חברתי. אדם שמתפקד ברשת כמה שעות ביום כדמות בדויה, מפחית בכך את מספר השעות בהן הוא מתפקד מחוץ לרשת כדמות רגילה, ואם כן - האם הוא מכור לדמותו הבדויה או מסור לה? האם הוא מגלה בכך אופי אגואיסטי, או דווקא אופי חברתי? נושא לניתוח פסיכולוגי, או נושא לשיפוט מוסרי? מה חשוב יותר עבורו? מהי טובת עצמו? האם יש לעודד ולחנך אותו נגד או בעד דמותו הבדויה? והבלבול החברתי מוביל לבלבול מוסרי. דמות בדויה היא זהות משוללות זיהוי, ולכן, לכאורה, משוללת אחריות אישית. אם כן - האם דמות בדויה היא דמות לא מוסרית מלכתחילה, משום שהיא מסתירה את הזיהוי שלה? דמות בדויה מסורה לטבעו של דמיון המסרב להיכנע לכללים מחייבים, ואם כן – מה גורלו של המוסר לאור הפעילות הבדויה והאינטראקטיבית הזו? המציאות בתוך הרשת אינה רק מציאות בדויה. היא גם, ובעיקר, מציאות של חיי יומיום רגילים, ואם כן - האם יש לאפשר לדמות בדויה לתפקד ג[1]ם במסגרת של חיי יומיום רגילים הכפופים לערכים מחייבים? דמויות בדויות יכולות להשפיע בהתנהגותן הפרועה על דמויות אמיתיות המתרועעות עמן, ואם כן – האם אין סכנה של השפעה חינוכית מזיקה? דמות בדויה מתאפשרת תמיד על ידי דמות אמיתית, ואם כן – האם אין סכנה של חיפוש העצמי בכיוונים לא ריאליים?
הכנס מציג היבטים שונים של דמויות בדויות, באינטרנט, באמנות ובספרות.
אבינועם בן זאב
1. מתוך אחרית דבר של יורם ברונובסקי להמהדורה העברית של ספרו של פסואה, 148-147. פסואה, פרננדו [תרגום לעברית: פרנסיסקו דה קוסטה רייס, יורם ברונובסקי, 1993], כל חלומות העולם, כרמל ירושלים, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת.
2. מתוך המבוא של ז'וזה בלאנקו למהדורה העברית של ספרו של פסואה [תרגום לעברית, 1993], שם, 11.
3. רז, יעקב [1995], קרנבלים - איים בים השגרה, ספריית 'מסע אחר', עמוד 16.
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
בקשתך התקבלה, ותועבר לטיפול ע'י מוסד הלימוד המבוקש. |
|
 |
|
