 |
|  | | האם אפשר למנוע את מחלת האסטמה - מחקר בטכניון |
מחקר בטכניון העלה כי חומרים לוכדי אוזון עשויים למנוע את מחלת האסטמה. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת Bioorganic and Medicinal Chemistry. דיקן הפקולטה לכימיה בטכניון, פרופסור אהוד קינן, מסר כי הניסויים בוצעו בחולדות, אשר פותחה אצלן מחלה דמוית אסטמה. במסגרת הניסוי הצליחו החוקרים למנוע את המחלה בחולדות אלה באמצעות החומר לימונן, אשר ידוע כלוכד אוזון.
'גז האוזון באטמוספירה החיצונית חיוני לקיומם של החיים על פני כדור הארץ, מכיון שהוא מסנן עבורנו את הקרינה האולטרה סגולית ההרסנית, שבאה אלינו מהשמש', הסביר פרופסור קינן. 'האוזון, שהוא חומר מחמצן חריף ביותר, נמצא גם על פני כדור הארץ באויר שאותו אנו נושמים, אבל כאן הוא פחות ידידותי, ומהווה את אחד המרכיבים הרעילים ביותר בזיהום האויר. ממחקרים רבים שנעשו בעבר על פעילותם הביולוגית של מרכיבי זיהום האויר, ידוע כי אפילו חשיפה לריכוזים לא גבוהים במיוחד של אוזון, עלולה לגרום לדלקות חמורות ולמחלות כרוניות של דרכי הנשימה'.
על רקע זה התקבלה לפני שנה בהפתעה גמורה התגלית של קבוצת מדענים ממכון המחקר על שם סקריפס בקליפורניה בדבר היווצרותו של אוזון בגופנו. אותם מדענים דיווחו בכתב העתScience , כי יש עדויות לכך שאוזון מיוצר ברקמות דלקתיות על ידי סוג מסוים של תאי דם לבנים. ההנחה היא כי האוזון מיוצר בגוף כחלק ממערכת ההגנה שלו, כדי לתקוף פולשים זרים, כגון חיידקים או וירוסים.
תגלית זאת הובילה את פרופסור קינן להשערה, כי מולקולות האוזון אינן רק חומר מחמצן חזק, אלא גם חלק חשוב של מנגנון העברת מסרים בתהליך הדלקתי. אם האוזון מעביר מסרים שגורמים לגיוסם של תאי דם לבנים ולנדידתם אל האתר הדלקתי שבגוף, זהו מנגנון אשר עלול להביא למעגל קסמים: גיוס של תאי דם לבנים גורם ליצירה מוגברת של אוזון, לגיוס תאי דם לבנים נוספים, וחוזר חלילה. מחלת האסטמה היא דוגמה לתופעה דלקתית, אשר איננה פוסקת.
פרופסור קינן הניח עוד כי אם ההשערה הזאת נכונה, ניתן יהיה להשתמש בחומרים לוכדי אוזון, כמו למשל תרכובות אורגניות בלתי רוויות, כדי לסלק את האוזון מרקמות דלקתיות, ובכך לעצור את התהליך הדלקתי. חומרים בלתי רוויים כאלו נמצאים בטבע בשפע. לדוגמה, חמרים נדיפים רבים ממשפחת המונוטרפנים, נפלטים לחלל האויר על ידי צמחים שונים ומוכרים לנו כחמרים בעלי ריח נעים. כאשר אנו שואפים חמרים כאלו אנו גורמים להצטברותם ברקמות העדינות של דרכי הנשימה שלנו ואז, כאשר מגיע אוזון אל דרכי הנשימה, כתוצאה מתחילתה של דלקת, או אפילו כתוצאה מחשיפה לאויר מזוהם, מנוטרל האוזון ומסולק מהריאות וכך ניתן לעצור את התהליך הדלקתי. 'החומר לימונן, לדוגמה, הוא מונוטרפן בלתי רווי, אשר ריחו הנעים מוכר לכולנו', מסביר פרופסור קינן. 'זהו המרכיב העיקרי בשמן האתרי שנמצא בקליפות התפוזים. בניגוד אליו, המונוטרפן אקליפטול, שהוא מרכיב הריח העיקרי של עץ האקליפטוס, הוא חומר רווי ולכן איננו יכול להגיב עם אוזון'.
במסגרת הניסוי נהנו החולדות מריח של לימונן או אקליפטול במשך כמה ימים ולאחר מכן נבדקו תפקודי הריאות שלהן. נמצא כי אותן חולדות אשר חיו באווירה של לימונן היו חסינות לחלוטין בפני מחלת האסטמה. לעומת זאת, בקבוצת החולדות אשר חיו באווירה של אקליפטול לא נצפתה עמידות בפני המחלה. הממצאים הללו קיבלו חיזוק משמעותי על ידי בדיקה פתולוגית של ריאות החולדות. נמצא כי רמת הדלקת בחולדות אשר שאפו לימונן, הייתה נמוכה באופן משמעותי ביותר, בהשוואה לאלו ששאפו אקליפטול ומצבן היה דומה לזה של החולדות בקבוצת הביקורת, שלא היו חולות כלל.
'יתכן מאוד כי בעזרת התיאוריה שלנו, ניתן להסביר עתה מדוע שכיחותה של מחלת האסטמה באוכלוסיות כפריות נמוכה בהרבה משכיחותה באוכלוסיות עירוניות, שהרי ריכוז החומרים הטבעיים לוכדי האוזון בעיר נמוך בהרבה מריכוזם באיזורים כפריים', מציין פרופסור קינן.
במחקר השתתפו תלמיד המחקר אהרון אלט, ד'ר דוד שוסייוב מהמרכז הרפואי 'הדסה' הר הצופים, אשר במעבדתו בוצעו הניסויים בחולדות, ד'ר גייל אמיר מהמרכז הרפואי 'הדסה' עין כרם, ד'ר חיים ביבי מהמרכז הרפואי 'ברזילי' באשקלון וד'ר לאה בנטור מהמרכז הרפואי 'רמב'ם' בחיפה.
.
|
|
|
|
|
|
 |
