 |
|
 |
|  | | ממצאי מחקר חדש של המחלקה לחינוך ב אוניברסיטת בן גוריון |
25% מתלמידי גוש קטיף סבורים כי 'יש להתפנות מהשטח, אם הדבר יבטיח את השלום'.
בעת פינוי ימית רמות החרדה והכעס היו גבוהות יותר בקרב בני הנוער מאשר כיום, ויכולת ההתמודדות גבוהה יותר כיום. ההבדלים נובעים, על פי המחקר, מפתיחות קהילתית גבוהה יותר בקרב המתפנים כיום ומטיפול ממסדי מסודר יותר מבעבר. טיפול זה מפחית את חוסר הוודאות, העמימות ותחושות החרדה אשר אפיינו את תקופת פינוי ימית.
כ- 25% מהתלמידים בגוש קטיף סבורים כי 'יש להתפנות מהשטח, אם הדבר יבטיח את השלום'. אלו שתפסו את המצב הפוליטי כך, סבלו מרמות חרדה ומצוקה נמוכים יותר מיתר התלמידים.כך עולה ממחקר שערכה פרופסור שפרה שגיא מהמחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון ונחשף לראשונה לקראת מושב חבר הנאמנים השנתי של האוניברסיטה שיתקיים בשבוע הקרוב.שגיא העלתה עוד בממצאי הביניים של מחקרה כי כשליש מילדי גוש קטיף רואים בהתנתקות אפשרות לגיטימית.
מחקרה, שנערך בקרב מספר ישובים חילוניים בגוש קטיף, השווה את כמות החרדה והכעס בקרב בני נוער כיום ובקרב בני נוער בתקופת פינוי ימית בשנת 1982. שגיא מצאה כי בעת פינוי ימית רמות החרדה והכעס היו גבוהות יותר בקרב בני הנוער מאשר כיום, ויכולת ההתמודדות גבוהה יותר כיום. ההבדלים נובעים, על פי המחקר, מפתיחות קהילתית גבוהה יותר בקרב המתפנים כיום ומטיפול ממסדי מסודר יותר מבעבר. טיפול זה מפחית את חוסר הוודאות, העמימות ותחושות החרדה אשר אפיינו את תקופת פינוי ימית.
ביום עיון והשתלמות לפסיכולוגיים חינוכיים שנערך לאחרונה באוניברסיטה במטרה לעודד את הפסיכולוגים לקליטת מפונים מגוש קטיף, הציגה פרופ' שגיא סדרה של מחקרים שערכה בקרב ילדים ומתבגרים, המתמודדים עם מצבי לחץ על רקע של פינוי שהתרחש [ימית ופתחת רפיח 1982] או פינוי צפוי [רמת הגולן 5-1994, ההתנחלויות ביש'ע 5-1994, גוש קטיף 5-2004]. השאלה המרכזית במחקרים אלה היתה: אילו גורמים תורמים להתמודדות מוצלחת ולבריאות הנפש של בני הנוער, למרות המצב הקשה שבו הם נתונים.החוקרת אבחנה בין המצבים השונים כמצבי לחץ כרוני מול מצבי לחץ אקוטי. במחקרים נמצא כי במצבים הכרוניים התרומה לבריאות הנפש באה ממקורות אישיים [תכונת חרדה, תחושה קוהרנטית ועוד] ומשפחתיים [תפקוד המשפחה, תפיסת העולם שלה, תכנון העתיד]. לעומת זאת, במצבי לחץ אקוטיים [לפני פינוי ימית וכיום לפני פינוי צפוי של גוש קטיף] הגורמים המקלים על התגובות ללחץ קשורים יותר בסיטואציה ובתפיסת הסיטואציה על ידי המתבגרים ופחות בתכונות האישיות והמשפחתיות.
במחקר שערכה פרופ' שגיא לפני פינוי ימית ב- 1982, נמצאו רמות חרדה, כעס ומצוקה גבוהות. התכונות האישיות והמשפחתיות לא הצליחות להסביר את השונות ברמת החרדה והכעס של הילדים.רמות אלה היו מעבר למצופה גם במצבי לחץ, הגבוהות ביותר מבין כל מצבי הלחץ שנבדקו על ידי החוקרת. 'נראה שהמצב המורכב של חוסר הודאות לקראת הפינוי' אומרת פרופ' שגיא 'וכן התחושה הקשה של פער בין הדימוי העצמי של חלוצי האומה לדימוי שנוצר בציבור של 'ספסרי השלום' גרמו לתגובות הקשות'. תחושות הכעס החריפות נוצרו גם עקב אבדן האמון בממשלה ובממסד שטיפל במהלך שנות ההמתנה לפינוי. במצב של טרום הפינוי בימית נוצרה, אם כך, בקרב בני הנוער אחידות בתגובות ובתפיסות של המצב הפוליטי. כל בני הנוער מפתחת רפיח ענו באופן זהה, למשל, על השאלות לגבי אפשרות השלום עם מצרים לאחר הפינוי [אף לא אחוז אחד מהמשיבים ראה אפשרות כזו באופק. כולם צפו מלחמה לאחר הפינוי]. דווקא האחידות הזו בתפיסת המצב 'תרמה', ככל הנראה, לרמות הכעס והחרדה הגבוהות בקרב המתבגרים, גם בקרב אלו שמשפחתם תכננה את העתיד.
במחקר שנערך לאחרונה בישובים החילוניים בגוש קטיף [דצמבר 2004] מצאה פרופ' שגיא הבדל רב יותר בתגובות החרדה, המצוקה והכעס בהשוואה למצב בפינוי ימית. רמות התגובה היו בממוצע מתונות ונמוכות יותר מאשר בימית והיו דומות יותר לאלו של תלמידים מישובים קהילתיים אחרים בנגב או משדרות [שסבלה אותה תקופה מירי קסאמים]. [ממוצע של כ-2.3 מתוך סקאלה של 1-4]. לעומת שדרות, שם מצב הלחץ היה כרוני, מצב הלחץ הספציפי בו נמצא הגוש בסוף שנת 2004 ניתן להגדרה כמצב כרוני [אירועי טרור וקסאמים] עם אלמנט אקוטי [החלטת הממשלה על פינוי]. במצב זה, השונות בין הנערים/ות ברמות החרדה והמצוקה מוסברת פחות ע'י התכונות האישיות או המשפחתיות. לעומת זה, יש תרומה רבה יותר להסבר השונות בחרדה ובכעס לגורמים בסיטואציה. הכוונה היא להשפעה שיש, למשל, לרמות המעורבות הפוליטית של בני הנוער ולתפיסת המצב הפוליטי על התגובות הרגשיות למצב. נמצא כי ככל שהמעורבות הפוליטית עולה, וככל שיורדת רמת האמון בממשלה ובממסד, כך עולות רמות הכעס והחרדה. גם לתפיסת האפשרויות הפוליטיות לאחר הפינוי נמצאה השפעה: ככל שהתפיסה של הנער/ה היתה שיש סיכוי כלשהו לשלום לאחר הפינוי, החרדה והכעס שביטאה היו נמוכים יותר.
ביום העיון הועלו האפשרויות - ברמת הממסד וברמות הקהילה, המשפחה והפרט - להתמודדות עם המצב הנוכחי של הפינוי הצפוי. נדונו גם דרכים להתמודדות עם קליטת המפונים לאחריו. ההמלצות התמקדו בעיקר בבחינת המקורות שיסייעו ליצירת סביבות בריאות ותומכות לבני הנוער והילדים, אשר יאפשרו התמודדות עם הסיטואציה הקשה והכואבת של הפינוי.
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
בקשתך ליעוץ לימודים התקבלה ותועבר לטיפול ע'י
מוסדות הלימוד המבוקשים. |
|
 |
|
