 |
|
 |
|  | | מחקר: תהליך ההתנתקות יזלוג להתנהגות אלימה |
מחקר שבוצע על ידי צוות חוקרים בראשותו של ד'ר אודי לבל מאוניברסיטת בן גוריון בהזמנת המרכז ללימודי הים התיכון באוניברסיטת לונדון קובע כי על פי ניתוח ההתנהגות הרציונלית של כל הגורמים בפרשת ההתנתקות, צפויה זליגה להתנהגות אלימה, חלקה אלימות מדינתית חוקית, חלקה אלימות מחאתית בלתי חוקית, שתוצאתה הבלתי נמנעת בשטח היא מרחץ-דמים.
ד'ר לבל, מהמחלקה לימודי מדינת ישראל באוניברסיטה, בנה עם צוות המחקר שלו תסריט על בסיס מה שהוא מגדיר 'תיאוריה רציונלית', תוך בחינה של פריזמת התגובות וההתרחשויות האפשריות ביום ההתנתקות.
שחקנים מדרדרים
במחקר נעשה ניסיון לזהות שחקנים בעלי אינטרס דרדור של יום ההתנתקות לעבר משבר גדול ובו אלימות ברמת סיכון חיי אדם.ד'ר לבל: 'מסתבר, לאור יישום שיטת הניתוח, כי אין מדובר באוכלוסיות מיעוט אלא כמעט רוב הקבוצות המצויות בזירה הנן בעלות אינטרס בדרדור לאלימות'.
להלן פירוט האוכלוסיות וניתוח אסטרטגיית התנהגותן הצפויה- על פי המחקר:
מתנחלים – תושבים מקומיים: ככלל: חסרי אינטרס דרדור, מעוניינים בהתמודדות אפקטיבית עם ההתנתקות, דאגה לבניית מקום מגורים חלופי.
מתנחלים – מעגל רחב: קבוצה מדרדרת מובילה: מעוניינים לבצע תקדים דרמטי שימנע התנתקויות מתמשכות בעתיד.
ממשלת ישראל: לכאורה קבוצה השואפת לשקט יחסי אך אל מול ניסיונות התנגדות לביצוע מדיניותה הרשמית הממשלה היא בעלת אינטרס דרדור בעל כורחה: נדרשת להוכיח ריבונות ושליטה בכל מחיר פן תאבד לגיטימציה שלטונית.
צה'ל: כפוף לממשלת ישראל
משטרת ישראל: כפופה לממשלת ישראל
ארגוני טרור [חיזבאללה וחמאס]: אינטרס דרדור מובהק. תקדים הנסיגה מלבנון, שהתבצע במיידיות ובפתאומיות אינו משרתם ברמה הטקטית. קבוצות אלו מעוניינות בעוצמה פוליטית ברשות הפלסטינית אשר תושג רק בשל עובדת נסיגת צה'ל והמתיישבים תחת אש. הדבר יסייע להצגת אפקטיביות מנהיגיהם ברשות הפלסטינית אל מול ניסיונות ההנהגה הרשמית לנכס לעצמה את ההתנתקות כמושגת בעקבות מאמצים מדיניים. אמנם ברמה האסטרטגית עתיד להתבצע קרב על נרטיבים במסגרתו תנסה קבוצה זו לטעון, כפי שטעה אחרי הנסיגה מלבנון, כי ההתנקות היא כניעה ישראלית לטרור. אך המחשה קונקרטית של נסיגה תחת אשר תסייע לארגוני הטרור לנצח בקרב התדמיות ולהבהיר לקהל הפלסטיני כי ההתנתקות היא הישג שארגוני הטרור חתומים עליו באופן ישיר ומיידי. מבחינה זו הרי שארגוני הטרור עתידים להעניק 'רוח גבית' למתנחלים במאבקם נגד הפינוי.
תקשורת: זירה בעלת אינטרס דרדור מובהק, אירוע מדיה מג'ורי יוביל לסיקור דרמטי ולצפיית שיא.
מערכת משפטית: ניכר כי מדובר בזירה הומוגנית אליה משתייכת האליטה הישראלית הוותיקה, אשר משך שנים זיהתה את המתנחלים כאוכלוסיה פורעת חוק תחת אישור סמוי או גלוי של הזירה הפוליטית. ניכר כי ראשי הזירה המשפטית העתידים לשפוט מתנחלים על התנהגות אלימה והתנגדות לפינוי ברמה הקונקרטית, יביאו לידי ביטוי בהתנהגויותיהם וקבלת החלטותיהם אף את רצונם המסורתי להוביל לשפיטתם על התנהגויותיהם עוקפות החוק משך שנים ולהחמיר עימם. מבחינת המתנחלים עצמם, מגמה זו מזוהה ומובן לציבור המתנחלים, באופן סובייקטיבי, כי הזירה המשפטית עתידה לפעול בחומרה רבה ולהוות אויב גלוי רב כעסים על המתנחלים.
ד'ר לבל מונה את פעילויות הווה התורמות לדרדור המצב:
בקרב כוחות הביטחון:
א. שבירת האתוס הממלכתי: לאחרונה החלה תופעה מסוכנת של שבירת האתוס הממלכתי מעל צה'ל תוך שהדבר מתקשר באופן מיידי לציבור המתנחלים. הייתה זו אמירתו של ח'כ דני יתום ערב יום הזיכרון כי יש חשש לפוטש צבאי של חובשי כיפות אשר רק תרמה לחלוקה הנתפסת בקרב ציבור המתנחלים את הצבא כחצוי, כאילו פועלים בו בתחרות שני כוחות.
ההחלטה הממשלתית על הרחקת מתנחלים וחובשי כיפות מן הכוח המפנה רק תעצים את הפער שבין שתי האוכלוסיות המתנגשות. המתנחלים קיבלו בכך איתות מראש כי הכוח המפנה אינו שייך לזרם הצבאי אליו הם משתייכים ובנוסף לכוח המפנה הובהר בכך כי הנו הומוגני ואין בו חיילים ומפקדים אשר עתידים לחוש אמביבלנטיות נגד ההתנתקות. הדבר תורם לדרדור בין שתי אוכלוסיות [הכוח המפנה, חילונים לבין האוכלוסייה המפונית, מתנחלים] שייטיבו להבהיר זו לזו את הפער האידיאולוגי והבוז שהן חשות זו לזו מה שרק יתרום לדרדור המצב.
ב. שינויים בצמרת.כאמור, תחושת המתנחלים היא כי הצבא כבר לא אחיד וקיימים למעשה כמה צבאות עם כמה עמדות, מה שמוביל ללגיטימציה של פעולה אנטי צבאית שכן אינה בהכרח נגד 'הצבא שלנו'. חיזוק תמוהה לתפיסה זו העניקה הממשלה בכך שהובילה להפסקת תפקודם של שניים: הרמטכ'ל יעלון וראש השב'כ דיכטר. יהיו אשר יהיו הסיבות המקוריות להפסקת פעילותם של השניים, הרי שבשטח הרחקה זו מתורגמת לאישור הפיכת כוחות הביטחון לחצויים על רקע ההתנתקות. עובדת הרחקת ראשי צבא ושב'כ בשל מה שנראה כהתנגדותם לתכנית ההתנתקות מחזקת את המתנחלים ומעניקה לגיטימציה לפגוע בצבא שמתנגדי ההתנתקות הורחקו ממנו. מודל הנסיגה מלבנון, במסגרתו התנגד הרמטכ'ל לנסיגה אך ביצע אותה, כמו מודל חתימת הסכם השלום עם מצרים, גם בו התנגד הרמטכ'ל לויתור הטריטוריאלי הצפוי אך ביצע אותו, היו מודלים ממתנים. הם לימדו את הקהל המתנגד לפינוי כי גם החושבים כמותו נשארים במערכת ופועלים על פי ציוויים חוקיים. הפעם הממשלה שברה מודל זה ותרמה בכך לדרדור המצב.
ממשלת ישראל: מבחינת העולם יום ההתנתקות הוא מבחן הריבונות של ממשלת ישראל ושל מדינת ישראל. אלה הם המסרים המועברים למשרד ראש הממשלה ולמרד החוץ והמשפטים. העולם יבחן את ממשלת ישראל: האם תוכל ממשלה ישראליתת לכפות מדיניות על קבוצה [מתנחלים] אשר תוארה עד כה כקבוצה אקסלוסיבית בעלת משקל עצום ביכולותיה להשפיע על עיצוב המדיניות במסגרת מעקפים דימוקראטיים ולשבש מדיניות. כל שיבוש בתכנית ההתנתקות שיכפו המתנחלים תוביל לדרדור כפול והממשלה לא תוכל לשאת זאת:
1. שיבוש יישום המהלך יבהיר לאמריקנים כי ממשלת שרון לא יכולה להוציא לפועל את התחייבויותיה ויהפוך דומה לממשל הפלסטיני מתקופת ערפאת אשר תואר על ידי האמריקניים כמי שיכול לחתום על התחייבויות אך אינו מסוגל להוציאן אל הפועל. הדבר יציג את המשל הישראלי בדומה לעולם שלישי בו אין לו אפקטיביות שלטונית ואין טעם לדון עמו בקידום מדיניות בינלאומית.
2. גם שלל השחקנים בזירה הפוליטית, העתידים לכהן ולהנהיג את ממשלות ישראל העתידיות, יש אינטרס לחסום את המתנחלים ולפעול בתקיפות ובנחישות כנגד ניסיונות חסינת תכנית ההתנתקות. מדובר על שחקנים בעלי משקל ציבורי הרואים עצמם ראשי ממשלה עתידיים [נתניהו, פרס, ברק] העתידים לדרוש הפעלת כוח ואלימות כנגד המתנחלים. שכן תקדים הכניעה למתנחלים כרגע יהווה משתנה משפיע לגבי לגיטימציה עתידית של קידום תכניות שלום.
3. גם האמריקניים עתידים לדרוש הפעלת אלימות כנגד המתנחלים. מבחינתם ממשלת שרון הנה ממשלת אופטימום, הן באיזון הפנימי שלה בין ימין לשמאל, הן בהיעדר נציגות מתנחלים בתוכה והן תוך שעומד בראשה מי שמזוהה כאבי ההתנחלויות. כל ממשלה אחרת תהיה רחוקה מנקודת האופטימום. ממשלת ימין קיצונית או ממשלת שמאל שלא תוכל לקדם ויתורים טריטוריאליים ללא תמיכת הימין שיהיה באופוזיציה. מבחינתם יש למצות את העיתוי ולבצע את ההתנתקות בכל מחיר.
אקדמיה ומערכת המשפט: שתי זירות אלו תרמו למתח בכך שהוציאו לאחרונה שני פרסומים שסימנו למתנחלים את עובדת היותם אוייב. הכוונה לדו'ח עליו חתומה פרקליטה ממשרד המשפטים שעקב אחרי הפרות הבנייה בשטחים משך שנים ולספר 'אדוני הארץ' של עדית זרטל ועקיבא אלדר. שני טקסטים המסמנים את המתנחלים כפורעי חוק ומבהירים למתנחלים כי הם התשתית המוסרית בה הצטיידה מערכת המשפט ולמעשה הממשלה בנסחה את היחס העתידי כלפיהם. הפרסום שלהם תרם למי שמעוניינים בדרדור המצב וטוב היה לו היו מופקים, לפחות הראשון שבהם שהנו יוזמה ממשלתית, בעיתוי אחר.
דעת הקהל האוהדת למתנחלים בקרב הציבור והשמאל:
בימי חתימת הסכמי אוסלו היה השמאל הישראלי מחויב לתהליך ופעל בפועל, כפי שעולה מניתוח התבטאויותיו, כמי שפועל ללגיטימציה רבתי של ערפאת ותהליך השלום תוך סימון המתנחלים כאויב הציבור ישראלי.
ערב ההתנתקות עולה במפורש כי הקהל הרחב, גם זה התומך בהתנתקות, רחוק מלקום ולפעול למענה והוא נותר העמדות פסיביות. קהל השמאל לא מזהה בהתנתקות צעד מקודש, כפי שנתפסו בעיניהם תכניות אוסלו הראשונות ואף לא יקים קול זעקה משמעותי באם התכנית לא תצא אל הפועל. זאת מהטעמים הבאים:
1. כישלון יישום תכנית ההתנתקות תהיה אפשרות להוביל לחילופי שלטון. ביצועה עתיד לשעתק ולשמר את מעמדה של ממשלת שרון כמצויה בחציון המפה הפוליטית והיחידה המסוגלת להוביל תהליכים מדיניים קשים.
2. הפלסטינים אכזבו את השמאל הישראלי והובילו אותו לשנות אופוזיציה ודה לגיטימציה ארוכות.
3. תחת מציאות הטרור חוצת הגבולות [אין יותר קו ירוק] נוצרה הדהות גוברת עם ציבור המתנחלים המתגברת אל מול איומי הפלסטינים על ירי רקטות לעבר אשקלון לאחר ההתנתקות.
4. קמפיינים שונים לאחדות, הן מטעם ראש הממשלה, הן מטעם גופים אזרחיים כגון 'צו פיוס' כאשר ברקע מובהרת העובדה כי חובשי כיפות סרוגות משרתים בתפקידי מפתח בצה'ל הובילו להקטנת המתח בין הציבור הישראלי הוותיק לבין המתנחלים.
5. חשש מתקדים הפוך לזה של הנסיגה מלבנון: בשמאל מובנת העובדה כי במידה וההתנתקות לא תעבור כמו הנסיגה מלבנון שהובילה לשקט, אלא לאחריה טרור אווירי [טילי קסאם] יוטחו על שדרות ועל אשקלון,מה שעשוי להוביל את צה'ל לשוב ולכבוש את רצועת עזה, עתיד למנוע וויתורים מדיניים נוספים לאורך שנים.
ד'ר לבל: 'מכל המשתמע הרי שציבור המתנחלים שואב עידוד גדול. מניעת הנסיגה לא תיתפס על ידי הציבור, כפי שהם תופסים זאת, כמניעת אפשרות לשלום אלא לכל היותר כמניעת צעד של ממשלת שרון. השמאל אף ישמח להצטייר כיחיד, בניגוד למיתוס, שיכול להוביל מהלכים ריבוניים ולחתור בכך תחת ממשלת שרון ובכך קיים גם בו אינטרס סמוי כי המתנחלים יובילו לדרדור המצב באלימות. מקרה כזה לא יוביל לסימון איש ימין [נתניהו] כמי שיוכל להוביל מהלכים מדיניים שכן נתניהו קשור למתנחלים בעבותות ורק איש שמאל ישוב ויצטייר כראוי להנהגה לאומית'.
'הסיפור העצמי של המתנחלים':
לדברי ד'ר לבל, המילה הרווחת בקרב ציבור המתנחלים היא 'אלטלנה' – לגיטימציה של הפרת מרות, פתיחה באש וחתירה תחת הריבונות שכן קיימת הבנה כי כמו לוחמי אלטלנה גם הם, לימים, יסומנו כקבוצה שדווקא תרמה לפרויקט הציוני ולמרות גידופים מיידיים הרי שלימי תסומן כמוערכת.
ד'ר לבל מסכם:'כלל העובדות שפורטו להלן מובילות ותורמות באופן ישיר לתסריט 'מבול' במסגרתו כלל השחקנים הפועלים יזלגו להתנהגות אלימה, חלקה אלימות מדינתית חוקית, חלקה אלימות מחאתית בלתי חוקית, והסיטואציה שתתקיים בשטח תהיה מרחץ דמים'.
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
בקשתך ליעוץ לימודים התקבלה ותועבר לטיפול ע'י
מוסדות הלימוד המבוקשים. |
|
 |
|
