 |
|  | | ההינתקות: היום שאחרי, על פי חוקרים של אוניברסיטת תל אביב |
רב הסימנים מצביעים על כך, שלאחר ההינתקות מרכז הכובד של פעילות הטרור יעבור לגדה המערבית, ויתמקד בהתנחלויות ובכבישים המשרתים אותן, בעוד עזה תשמש כמפקדת עורף ובסיס תמיכה לייצור עצמי של נשק והברחתו, וכאזור אימונים ומקלט למבוקשים. הערכות אלה פורסמו השבוע בגיליון עדכן אסטרטגי של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, שמוקדש לניתוח והערכת ההתפתחויות המדיניות ביום שאחרי ההינתקות. הכותבים ממקדים את הסכנה בחוסר הארגון במוסדות הרשות, ובחוסר היציבות במערכת הפוליטית הפלסטינית.
שלום הררי ומרק הלר טוענים, במאמר העוסק בהשפעות שתהיינה להינתקות על הפוליטיקה והחברה הפלסטינית, כי מנקודת מבטם של הפלסטינים, ההינתקות עלולה להביא יותר נזק מתועלת, משום שהיא תתרום מעט מאוד לקץ הבעיות הבוערות ברשות: האנרכיה והשחיתות, הפיצול החברתי וההידרדרות הכלכלית.
לרשות אין שום יכולת לשלוט על המתרחש בשטחה, לאחר שנים של כרסום מתמשך בכוחה, כך מעריכים כותבי המאמר. בעיני האוכלוסייה הפלסטינית, משרדי הרשות מצטיירים כמושחתים ומנוהלים באופן כושל. ההינתקות מעמידה בפני שלטונות הרשות אתגר, שלא ברור אם תעמוד בו. מקרה מבחן שכזה שמוזכר במאמר, הוא גורל המבנים והתשתיות שישראל תשאיר אחריה, ששווים מוערך במיליונים. האינטרס של הרשות הוא להשתלט עליהם לצורכיהן, אבל כבר נעשו ניסיונות של פרטים פלסטינים לחדור אליהם. הרשות הכריזה על הקמת יחידת שיטור שנועדה לאבטח את המבנים ולמנוע השתלטויות פירטיות, אבל מאחר ויחידות הרשות אינן מאורגנות, ספק אם תצליח.
אבו מאזן, יו'ש הרשות, התחייב ערב בחירתו לשינוי סדרי הממשל הפלסטיני, לרפורמות ולמלחמה בשחיתות. בינתיים, יש לו מתנגדים חזקים מבית ומחוץ, הישגיו מוגבלים, ועולה חשש בציבור הפלסטיני לגבי יכולתו לעמוד בהבטחותיו. ביולי 2005 היו אמורות להתקיים הבחירות לרשות המחוקקת [הפרלמנט], לראשונה ברשות מאז 1996. הסמיכות להינתקות היתה עלולה להעלות את כוחו של החמא'ס, שזוקף את התרחשותה לזכותו. היו'ש המכהן, אבו מאזן, הצליח לדחות את הבחירות לינואר 2006, מתוך תקווה שעד אז יצליח לחזק את סמכותו כמנהיג התנועה, על ידי רפורמות והעמדת דור חדש של מנהיגים צעירים ומקומיים, שאינם מזוהים עם השחיתות. על פי המאמר, כרגע הוא אינו זוכה לתמיכת ותיקי הפת'ח וגם 'גדודי אל אקצה', המיליציות המשתייכות לפת'ח, אינן סרות למרותו.
כותבי המאמר מציינים כי דעת הקהל ברחוב הפלסטיני מתייחסת להינתקות בחשש. ישראל לא התחייבה ללוח זמנים של המשך הנסיגה מהשטחים או המו'מ להסדר קבע. האינטרס הישראלי הוא להימנע מזעזועים נוספים, בנוסף לזעזוע שכבר נגרם לציבור ולמערכת הפוליטית בישראל מההינתקות, אבל התוצאה היא הגברת חוסר הוודאות ברחוב הפלסטיני. גם מבחינה כלכלית, בטווח הקצר ההינתקות תשפיע לרעה על המצב הכלכלי של הרשות: אלפי פועלים שהתפרנסו מעבודה בגוש קטיף יוותרו ללא פרנסה. אומנם בועידת ה- G8 הוחלט על מענק של תשעה מיליארד דולר לשיקום הרשות, אבל ללא תוכנית מסודרת כיצד לנצל את הכסף באופן יעיל, לא מובטח שיפור ממשי בתנאי החיים של האזרח הפלסטיני.
במצב כזה, שבו הפת'ח ומוסדות הרשות עדין אינם שולטים באופן יעיל במתרחש בשטחה, ואינם מסוגלים להצביע על שינוי לטובה בתנאי המחיה שהביאו, קיימת סכנה שכוחם הפוליטי רק יפגע מההינתקות. ירידה בכוחם משמעותה החרפת אי היציבות ברשות וההידרדרות הכלכלית, שמחריפים את הסיכויים להתחזקות פעילות הטרור. כותבי המאמר ממליצים על שורת צעדים 'בוני אמון', שיכולה ממשלת ישראל לנקוט, על מנת למתן את התוצאות השליליות של ההינתקות, ויתמכו בשלטונו של אבו מאזן. בין הצעדים, השארת המבנים והתשתיות בהתנחלויות על כנם, קידום פרוייקטים בינלאומיים ברשות שיכולים לספק פרנסה לתושביה, כינון מעבר בטוח בין עזה והגדה המערבית, ועוד.
ההרשמה למכינה הקדם אקדמית של אונ' ת'א בעיצומה! לפרטים, לחצו כאן
|
|
|
|
|
|
 |
