 |
|  | | מבוא למשורר המתחיל |
האם ניתן ללמוד להיות יוצר? באוניברסיטה העברית מנסים לבדוק. בחוג לספרות פועלת מזה שנתיים מגמה לכתיבה יוצרת, בהנחיית יוצרות כמו נורית זרחי, יעל הדיה ואורלי קסטל בלום. הלימודים הם מסלול של שנתיים, בשנה הראשונה נלמדים המבואות: כתיבת פרוזה, כתיבת שירה, לשון עברית וכתיבה מסאית. בשנה השניה בוחר הסטודנט מסלול התמחות, ויוצר קובץ שירים או ספורים, בהיקף של עבודה סמינריונית. הקורס הוא יוזמה של פרופ' רות קרטון, ראש החוג לספרות עברית, ופרופ' משה רון, ראש החוג לספרות כללית והשוואתית.
על מנת להתרשם מאופי הקורס, דברנו עם ענבל בראל, תלמידת המסלול. השאלה הראשונה ששאלתי אותה, כיצד הקורס מלמד כתיבה, האם ניתן ללמוד ליצור? תשובתה היתה, כי הקורס יכול לחדד את הפוטנציאל שלך ככותב, לתת לך כלים ומסגרת. המסגרת מסייעת במשמעת הכתיבה, שהיא מאד משמעותית לכותב הצעיר. עם עול המחויבויות של פרנסה וחובות אקדמיים, קל מאד לדחות מימוש היצירתי. בנוסף, יש קשיים אישיים לכל כותב, שללא טיפול יכולים להביא לתסכול ופרישה, שחונך מקצועי יכול לאתר ולתת להם פתרונות.
השלב הראשון בטיפוח כתובים צעירים, הוא הסרת הרסן השכלתני המגביל, ושחרור היצירתיות הממתינה רדומה בכל אחד מאתנו. יצירתיים במיוחד היו התרגילים בחוג לשירה של נורית זרחי - שם התבקשו התלמידים למשש חפצים בחושך - לאור נרות, העבירו קן של ציפור מיד ליד ואז כתבו עליו שיר. החוויות הללו נועדו לפתח את התודעה החושנית, שחיונית לכתיבת שירה. תרגילים בולטים בחוג לפרוזה, היו 'תרגילי מלים' - הרכבת סיפור שיכיל עשר מתוך עשרים מלים נתונות [ביניהן מלים כמו כמיהה או הודיה], או בחירת דימוי מהסרט 'להרוג את ביל' ופיתוחו לקטע פרוזה. תרגילים אחרים התמקדו בפיתוח קולו האישי של כל סטודנט, כמו תרגיל הסיטואציה -פיתוח גרסה אישית לסיטואציה נתונה. למשל ארוחת בוקר: סטודנטית אחת כתבה על אדם זקן היושב לבד ומקלף פרי, סטודנטית אחרת כתבה על 'הבוקר שאחרי' - זוג זרים שמתעורר יחד לאחר לילם הראשון.
בתחום הכלים, כל מורה תורם את הידע הייחודי שלו, ושיטות העבודה שהוא פיתח. למשל, יעל הדיה, עבדה עם הסטודנטים המון על הרחבה -הצורך לתת ליצירה את הזמן שהיא זקוקה לו, לא לברוח בגלל שעלה משהו שמכאיב, להתמודד. המטרה היא לכתוב נובלה, ולא תרגיל לכתה. ההרחבה נוצרת בעזרת הדינאמיקה הקבוצתית – כל סטודנט מקריא יצירה בכתה, ולאחר מכן שאר הסטודנטים שואלים שאלות, ומסייעים לו להרחיב את הכתוב. בסוף הקורס, תלמידים שיכלו לכתוב רק פסקה, יצרו סיפורים קצרים של חמישה ועשרה עמודים.
בשיעור של אורלי קסטל בלום קבלו הסטודנטים מענה רב באיתור קשיים שלהם ככותבים, ומציאת פתרונות. למשל, הגבלת הכתיבה בזמן - כתיבת עמוד בשבע דקות. המטרה היא להתמקד בכתיבה ולא בעריכה של החומר הכתוב: קודם ליצור, אחר כך לשפר. כלי נוסף הוא ה'יו טרן' - ברגע שאתה מרגיש שהתאהבת בחומר, תעבור לכתוב על משהו שונה לחלוטין. כלי נוסף הוא פתקים, כפיתוח מקורות ההשראה האינדיבידואלים של כל יוצר. למשל, עבור סטודנטית אחת שמות הם מעוררי השראה, אז ברגע שהיא שומעת שם מעניין, עליה לכתוב אותו. אחר כך ניתן לפתח אותו לדמות שלמה - מה היא לובשת? מה מעניין אותה? מה היא לומדת / עובדת? יש לה חבר?
'כשאתה כותב אתה יכול לקרוא טוב יותר', אומרת ענבל בראל. 'הלימודים במסלול מעשירים את האופן שבו אתה חווה את המשך הלימודים האקדמיים, והקריאה בכלל. לאחר שאתה נאבק בעצמך עם פיתוח דמויות, אתה חווה באופן עמוק דמויות ספרותיות כתובות'. הקורס הוא יוזמה של של פרופ' רות קרטון, ראש החוג לספרות עברית, ופרופ' משה רון, ראש החוג לספרות כללית והשוואתית, והוא פתוח בפני סטודנטים מהחוג לספרות עברית או כללית והשוואתית בלבד.
ההרשמה למכינה האקדמית של אונ' ירושלים בעיצומה! לפרטים, לחצו כאן
|
|
|
|
|
|
 |
