 |
|  | | כנס מיוחד בנושא הוראת מתמטיקה |
המרכז לטכנולוגיה חינוכית [מטח], מוסד ללא כוונת רווח שמטרתו קידום החינוך בישראל, קיים בסוף השבוע האחרון כנס מיוחד, שעסק בהוראת מתמטיקה מהזווית של מדידה והערכה כפי שהן נתפשות בארץ ובעולם. כנס זה הנו השלישי בסדרת כנסים שמטרתם העלאת נושא החינוך המתמטי לשיח הציבורי, ונכחו בו כ- 300 אנשי מקצוע מהתחום.
לדברי פרופ' ענת זוהר מהאוניברסיטה העברית בירושלים: בכל הקשור לפערים מגדריים במתמטיקה, חשוב לזכור שהדברים מאוד יחסיים ותלויים באופן בו מלמדים, ואיך בוחרים לבחון את התלמידים על החומר הנלמד.
ד'ר שרה הרשקוביץ, ראש תחום מתמטיקה במטח, מטח רואה חשיבות גדולה בהעלאת סוגיות מרכזיות של הוראת המתמטיקה לשיח ציבורי פתוח, שמביא בחשבון את ההיבטים השונים של סוגיות מרכזיות באופן רציני ומעמיק על-ידי מיטב המומחים מהארץ ומהעולם.
בכנס זה השתתף פרופ' יהודה שוורץ מבוסטון, ארה'ב [[Harvard, MIT, Tufts, שטען שבהערכת ידע במתמטיקה חשוב להבחין בין הערכה של הבנה מתמטית, שצריכה לשים דגש על הצגת בעיות שבמהלך פתרונן התלמיד צריך להראות יכולת ניסוח ובניית מודלים לפתרון, לצד הערכה של מיומנויות מתמטיות שבהן התלמיד צריך להראות יכולת של פעולות על אובייקטים מתמטיים. פרופ' שוורץ הדגיש ששני סוגי ההערכה הכרחיים, ושבשניהם צריך לתת לתלמיד הזדמנות לחשוב על עבודתו, לבצעה ולהסיק ממנה מסקנות.
פרופ' רוחמה אבן ממכון ויצמן למדע, הדגישה את חשיבותה של ההערכה לעבודתו השוטפת של המורה המביא בחשבון את יכולותיו של התלמיד ומתאים לו את תהליכי הלמידה.
פרופ' מיכל בלר מנכ'לית ראש הרשות הארצית למדידה ולהערכה [ראמ'ה] אמרה בכנס, כי מערכות אחריותיות [Accountability] הן לא יעד בפני עצמו, כי אם אמורות לשפר את תהליך הלמידה. 'אסור שהמבחנים יהפכו לסטנדרט של המערכת. הסדר הנכון הוא יצירת תוכנית לימודים, ורק לאחר מכן חיבור מבחנים והבטחה שאלה נמצאים בהלימה עם תוכנית הלימודים'.
לדברי פרופ' בלר, כולם רוצים לדרג, אך זה הרסני וחסר משמעות. 'המוקד צריך להיות על השינוי הקיים בתוך קבוצות לאורך זמן [שיפור או ירידה], לא המיקום של מדינה זו או אחרת'.
פרופ' אורית זסלבסקי מהמחלקה להוראת טכנולוגיה ומדעים בטכניון, יו'ר ועדת ההיגוי של מבחני פיזה, אמרה שבישראל יש נטייה להתייחס למבחני ההשוואה במתמטיקה כאל מעין 'אולימפיאדה', בה ישראל חייבת להגיע למקום הראשון. יחד עם זאת המבחנים הבינלאומיים הם הדרך היחידה לבחון את מערכת החינוך בישראל בהשוואה לעולם, והיתרון בכך הוא העלאת נושאי החינוך לדיון רציני. 'הרצון לשפר את הדירוג מביא לעיתים להתמקדות ההוראה לקראת המבחן, וזה יכול להיות מנותק ממטרות החינוך. ראיית המבחנים כמכשיר לקביעת תוכנית הלימודים, יכולה לדרבן להחדרת שינויים בתוכנית הלימודים ולמתן משקל עודף לפרקים שעלו וצפו במבחנים – ואלה שיקולים שאינם תמיד מוצדקים'.
פרופ' זסלבסקי הוסיפה כי 'למבחני הערכה במתמטיקה יש גם השפעות מדאיגות. מדובר במסרים חינוכיים קשים: ההכנה למבחן וההצלחה בו כערך עליון. יש כאן דגש על פתרונות לטווח קצר לעומת פתרונות לטווח ארוך'.
פרופ' ענת זוהר מביה'ס לחינוך האוניברסיטה העברית, יו'ר ועדת ההיגוי של מבחני הטימס דיברה בכנס על הערכה במתמטיקה בפרספקטיביות מגדריות. פרופ' זוהר אמרה שאם עושים השוואה בין בנים לבנות בכל המקצועות, הרי לבנות יש ציוני בית ספר טובים יותר משל הבנים. זאת בעיקר משום שהבנות נוטלות על עצמן את תפקיד 'התלמידה הטובה'. אולם, במבחנים משווים, לבנים יש ציונים מעט טובים יותר.
לדברי פרופ' זוהר, בלימודי מדעים ומתמטיקה, אצל בנות יש שאיפה מאוד חזקה להבין את החומר, ושאיפה זו פחות משמעותית אצל הבנים. 'יש סיכוי רב שבנות תצלחנה יותר בפריטים שדורשים הבנה מעמיקה, ובנות אכן משפרות את הישגיהן כשמדובר בהערכת ביצועים שבודקים הבנה מעמיקה מאשר בפריטים הדורשים 'חשיבה נפרדת', כלומר, הפעלת כללים ואלגוריתמים תוך שימוש בכלים לוגיים'.
פרופ' זוהר סיכמה ואמרה, שבכל הקשור לפערים מגדריים במתמטיקה, חשוב לזכור שהדברים מאוד יחסיים ותלויים באופן בו מלמדים, ואיך בוחרים לבחון את התלמידים על החומר הנלמד. 'מכאן, שההשוואות המגדריות שאנו עושים אינן מוחלטות, אלא יחסיות. הן תלויות במרכיבים שונים של המבחן, כגון: תוכן [המשקל היחסי שנותנים לתחומים שונים במתמטיקה], דרישות קוגניטיביות, סוג כלי ההערכה, ההקשר של הפריטים'.
|
|
|
|
|
|
 |
