תואר ד'ר לשם כבוד לסופר עמוס עוז

נשיא האוניברסיטה העברית פרופ' מנחם מגידור אמר היום כי תואר ד'ר לשם כבוד מוענק לשלושה בהוקרה על תרומתם הייחודית הרבגונית ורבת השנים. עמוס עוז – על תרומתו לספרות העברית ולחיי הרוח בישראל; מיכל זמורה-כהן – על תרומתה לתרבות בישראל ולתחום המוזיקה בפרט ופרופ' גינזבורג – על תרומתו למדעי החברה ולחקר ההיסטוריה.
עמוס עוז קנה מקום של כבוד כאחד הסופרים החשובים ביותר בספרות העברית בדור המדינה. עשרות דברי הסיפורת והמסות החברתיות והספרותיות שכתב הפכו לנכסי צאן ברזל. במשך השנים עקב אחר חיי הנפש של החברה הישראלית ושל יחידים בקרבּה ברגישות יוצאת דופן.
ההוקרה הרבה לה זכה עמוס עוז, בארץ ומחוצה לה, התממשה בפרסים מכובדים וביניהם פרס ביאליק, פרס ישראל לספרות ופרס גתה.
עמוס עוז נולד בירושלים ב-1939, התחנך בקיבוץ חולדה ולמד פילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרו הראשון 'מקום אחר' פורסם בשנת 1966, ומאז פרסם בממוצע ספר אחד לשנה, האחרון שבהם 'סיפור על אהבה וחושך'. ביצירותיו, מעצב עוז את המתח שבין עצמות אי-רציונליות ורומנטיות שבנפש גיבוריו לבין כוחות אידיאולוגיים שכנגד. יצירותיו צברו מוניטין רב בעולם ותורגמו לשפות רבות בהן: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ערבית, פינית, סינית ופולנית.
עמוס עוז טבע את חותמו בעולם האקדמי בישראל. במשך שנים כיהן כמרצה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון ושימש מרצה אורח באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות אחרות. בשנת 1991 נבחר לחבר האקדמיה ללשון עברית. על פעילותו בתנועת 'שלום עכשיו' זכה בשנת 2001 בפרס הסובלנות וחופש הביטוי, שניתן לו מאת איגוד הסופרים הנורבגים על פעילות בתחום זכויות הפרט.
מיכל זמורה-כהן פעלה נמרצות לקידום התרבות והאמנות בארץ והובילה תהליכים רבי השפעה בפיתוח החברה הישראלית ותרבותה. במשך כחמישים שנה פעלה כמעט בכל תחומי חיי המוזיקה ומילאה תפקידים רבים וחשובים, לרבות הוראה והכשרה של אמנים ומורים. זמורה-כהן כיהנה כראש האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ניהלה את חטיבת המוסיקה בקול ישראל ויזמה את הקמת 'קול המוזיקה'. כמו כן, הקימה את תנועת 'סובלנות' לחינוך וסובלנות, דמוקרטיה, דו קיום ושיח ציבורי אחר.
חיבוריו הרבים של קרלו גינזבורג, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס, תורגמו ליותר מעשרים שפות והפכו לנכסי צאן ברזל של ההיסטוריוגרפיה החדשה. יצירותיו מתפרשות על פני תחומי ידע רבים ובהם: היסטוריה תרבותית וחברתית, היסטוריוגרפיה, אמנות הציור, תורת הספרות, פילוסופיה, פילולוגיה קלאסית, אנתרופולוגיה, פסיכואנליזה, פולקלור, חקר הדתות, משפטים ותיאולוגיה.
בספרו המפורסם 'הגבינה והתולעים' ובחיבוריו האחרונים תרם תרומה חשובה לחקר התרבות העממית בשִלהי ימי הביניים ובראשית העת החדשה, ולבחינה מחודשת ורעננה של המתודה ההיסטורית מול קריאות התיגר של הביקורת הפוסט מודרנית. על יצירתו האינטלקטואלית ופעילותו האקדמית זכה לאותות הוקרה ולפרסים חשובים. עבודתו הפכה לקלאסיקה והיא מקור השראה לחוקרים ולתלמידים רבים.