קורס חדש בהנחיית סולן להקת נקמת הטרקטור

אבי בללי, סולן להקת נקמת הטרקטור, מנחה קורס חדש במכללת מיוזיק: מדובר באמן מקורי ולא שגרתי החוקר את המוסיקה והצלילים באמצעות חווית ההתנסות וכבר בגיל 11 הבין שמה שהוא מחפש במוסיקה זה המסתורין, הפסיכדליה והצירוף של עולמות ושל צלילים לא צפויים.
מה מטרת הקורס עיצוב סאונד לחלל, ומה המיומנויות שהסטודנטים יירכשו במהלך הקורס?

חלל אינו דבר המוגדר חד משמעית - יש חללים סגורים ויש פתוחים. המפגש שלי עם החלל בא בהתאם לפרויקט בו אני עוסק והוא לרוב ידוע מראש. כשרואים דבר מסוים, שם אני מתחיל לתאר את סופו של התהליך, מה אני כצופה חווה מבחינה אודיופונית וזה בעצם מביא אותנו לדברים כמו קולנוע [שהוא חלל בגודל מסוים], תאטרון, מחול ומופעי מולטימדיה לסוגיהם ששם אני פוגש הרבה את החלל הפתוח והאין סופי.
בקורס עיצוב סאונד לחלל נלמד לנתח ולהבין קיואים מוסיקליים שנעשו בעבודות אומנות שונות - מחול , קולנוע, תיאטרון וכדומה, כשכל הזמן מנהלים דיונים בכיתה סביב העבודות שנבדקות כדי לראות איך בוחרים לפענח מוסיקה ואת תפקידה ביצירה לכדי יצירת מדיום ונפח נוסף ליצירה בה עוסקים.
איך תשיג מטרות אלה?
אני לא יכול לומר למישהו מה הוא יהיה, זה תלוי בסקרנות של אותו אדם ובכלים הבסיסיים שיש לו. במהלך השנה, הסטודנטים יחוו דברים שאני חוויתי הרבה שנים ולדעתי אין כמו להתנסות בדברים האלה. אני יכול להעביר את הניסיון ולקצר להם את הדרך, כי ב-17 השנים האחרונות עשיתי הרבה - נתקלתי בהרבה בעיות ופתרתי אותן. לגבי פרויקט הסיום – חור בלבנה – אני לא יודע מה יהיה, הסטודנטים ילמדו איך לקרוא טקסט ולהבין מה המשמעויות המוסיקליות הקיימות בו. אף מוסיקאי לא ינתח את אותה הסצינה באותה צורה, כולם ירצו להגיד דבר דומה אבל אין אף אחד שינסח זאת בצורה זהה, כל אחד יבחר במילים אחרות.
מה אתה כאמן מביא לקורס מבחינת הניסיון שלך?
אני מוסיקאי אינטואיטיבי שעם הזמן למד להבין את הבאלאנס בין יצירה אינטואיטיבית לשכלתנית, מתוך פגישות עם כוריאוגרפים ובמאים שונים והדרישות השונות שכל אחד מהם הציב לי. הניסיון שאני מביא הוא בחשיפת התלמידים לדברים שמבחינתי טענו אותי מבחינה אישית, ולדעתי, הרבה סטודנטים שייתקלו בדברים האלה יקבלו מכך דלק ליצירה פורה וטובה יותר. הרבה אנשים מתפתחים לא נכון, כי אין להם את הסביבה הנכונה והמפרה מסביבם. אני התחלתי לעסוק בזה בגלל שזאת הייתה החברה שבה גדלתי, רבים מחבריי החלו לעסוק באומנות וזה התגלה ככור עשייה שהפך אותי למה שאני כיום. פשוט לראות, להיחשף ולחוות דברים - זה בעצם בית-הספר הטוב ביותר. לדעתי, אין כמו לחוות משהו חזק כשלצדו האפשרות ללמוד, כשהכוונה בללמוד היא לא כמו תוכי, צריך להבין את החוויה שמעבר.
האם יש הבדל בין עשיית מוסיקה למשהו דינמי [מחול] או סטטי [מיצג] או לעצמך כאמן וכמוסיקאי והאם אחד מהמדיומים מאתגר אותך יותר?
יש הבדל בעשייה – בקולנוע לרוב צריכים להיות מאוד רגישים לתמונה שממול ולדעת לא לספר את כל הסיפור שנראה על המסך מבחינה מוסיקלית. אני מחפש להיות במקום מקביל לעלילה ולא במפגש טוטאלי עם העלילה, לתת לצופה תמונת נוף. במחול - הסיפור פתוח יותר מבחינתי, מאחר ועל הבמה קיים רק גוף הרקדן והנוף המוסיקלי שאני יוצר. לרוב אין עלילה או שהעלילה ידועה רק לכוריאוגרף ולמוסיקאי, אנשים לא כל כך יודעים להבין את עולם המחול ואז הם חווים חוויה מופשטת יותר שגורמת להם לחשוב ולהפעיל את הדמיון. גם בתיאטרון הסיפור אחר כי שם יש, לרוב, עבודה מאוד פונקציונלית, למשל של מעברים. לעומת זאת עם רינה ירושלמי [איתה אני עובד עכשיו על ההצגה חלום ליל קיץ] מדובר במשהו אחר - ההצגה נמשכת כשעתיים וחצי כשמתחת יש פסקול רץ. בתיאטרון ניסיוני, המוסיקה נכנסת למקום אחר ומנסה ליצור נופים מוסיקליים בנוסף לטקסט שמתרחש על הבמה.
כשאני עוסק בעבודה על מיצב/ אומנות פלסטית אז הסיפור ברור יותר כי צריך להיות מאוד מדויק וחד משמעי כדי שהקהל שעובר לרגע יוכל לחוות את מלוא העולם של העבודה בדקות ואפילו בשניות. הסיפור שם הוא הרבה יותר מינימליסטי ומהיר. באשר לדיסקים, כל יוצר נמצא עם עצמו, העשייה מהסוג הזה היא אישית ושם אני פטור מעולמות אחרים מבחינת דיאלוג, שזה גם חבל. אם הבמאי לא אוהב משהו שאני אוהב זה עוזר לי להתכוונן למה שהוא רוצה יותר טוב. ככל שאני נכנס לעולם האינטלקטואלי של היוצר שמולי נוצר דבר רגשי ואינטלקטואלי על הבמה, המסר נהיה ברור יותר ולא רק אסתטי ככל שאני נפגש, משוחח ומקבל ביקורת. בדיסק - הדיאלוג הוא פנימי וזה קשה גם בהקשר של רמת הביקורתיות של האמן כלפי עצמו. אני אישית מאוד ביקורתי כלפי עצמי ולכן לוקח לי די הרבה זמן להוציא דיסקים...
בגדול, כבודו של כל תחום במקומו מונח, אך אני באופן אישי רוצה ליצור מעגל רחב של עבודה, אני לא אוהב לעשות הרבה סרטים/הצגות/ מחול במקביל. אני מעדיף לעשות קצת מכל דבר ואז תמיד יש עניין וסקרנות שאם הם לא קיימים הדברים נהיים מאוד צפויים. כל מה שמוביל אותי למוסיקה ולשיתופי פעולה מעניין אותי. וכמובן שתמיד מאוד חשוב לי המימד הנוסף שהוא בעצם הדרך - איך הכל קורה.

* נרשמים מבחוץ [שאינם תלמידי מסלול מלא] - יכולים להירשם רק לסמסטר הראשון של הקורס [ללא העבודה המעשית על הפרויקט].  

- MUZIK - בית-הספר למוסיקה יצירה והפקה