מחקר באונ' חיפה: הרפורמה בבתי החולים נועדה לכישלון

הרפורמה לניתוק בתי החולים ממשרד הבריאות ולהפיכתם לתאגידים לתועלת הציבור לא יצאה עד לפועל בין היתר בשל התנגדות אנשי משרד האוצר שביצעו שורה של צעדים לטרפוד הרפורמה- כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ע'י ד'ר אמנון בן משה, המנהל האדמיניסטרטיבי של המרכז הרפואי 'הלל יפה'.
כבר בשנת 1990 הגישה ועדת נתניהו - ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל - את המלצותיה. אחת מהן הייתה לנתק את בתי החולים הממשלתיים מידי המדינה ולהעבירם למעמד של תאגידים לתועלת הציבור. מכיוון שהשינוי אותו הציעה הוועדה היה בגדר של שינוי עומק יסודי, בדק ד'ר בן משה מה עלה בגורל ההמלצות במשך עשור- בין השנים 1990-2000.
ד'ר בן משה אומר: לכאורה, כמעט כל הגורמים הרלוונטיים הביעו הסכמה לנחיצות הרפורמה. המחקר ניסה לבדוק מדוע, למרות ההסכמה הרחבה, לא יצא השינוי לפועל', ציין החוקר. 'מנהלי בתי החולים סבורים שלאנשי משרד האוצר ישנה השפעה על התפקוד והניהול השוטף של בית החולים הרבה מעבר להשפעה של ה'בעלים' - משרד הבריאות.
לדבריו, משרד האוצר חשש לאבד שליטה על ההוצאה הלאומית לבריאות בעצם העובדה שבתי החולים יהיו משוחררים מכבלי הממשלה. עוד חששו באוצר מאובדן הנכסים שמחזיקים בתי החולים ומהעלויות האדירות הכרוכות בתשלום לעובדים בביצוע שינוי מבני שכזה. החוקר ציין: משרד האוצר הקפיד לאורך כל הזמן לשמר את מערכת הבריאות בכלל ואת ובתי החולים כחלק ממנה במשבר תורן, בדרך כלל קטן, שימשך לאורך כמה שיותר זמן מתוך אמונה שכך ניתן לשלוט על ההוצאה הלאומית לבריאות.

לדבריו, משרד האוצר לא רק שהתנגד לרפורמה, אלא גם ביצע פעולות שגרמו לצדדים שתמכו בה לשנות את עמדתם. כך למשל, הרופאים שהסכימו לרפורמה חזרו בהם מכיוון שפקידי האוצר השאירו את המערכת בתנאי מחסור תמידיים. תנאי אי היציבות הכלכלית גרמו לרופאים לשנות את עמדתם ולהתנגד לרעיון התאגוד עד שיימצאו המקורות התקציביים ההולמים. מנהלי בתי החולים נאלצו להקדיש את רוב זמנם במטרה להשאיר את בתי החולים 'עם הראש מעל המים'.
סיבה נוספת שתרמה לאי הצלחת הרפורמה היתה הערכה לא נכונה של כוחם של ארגוני העובדים בבתי החולים. בניגוד לרופאים, חטיבת האחיות וועדי המנהל והמשק של בתי החולים התנגדו נחרצות לרפורמה מתחילתה. לטענתו של ד'ר בן משה, אי התייחסותו של שר הבריאות דאז אהוד אולמרט לגיבוש אסטרטגיות של שינוי, ובעיקר טיפול בהתנגדות לשינוי חיזקה מאוד את כוח הוועדים המתנגדים.
החוקר מדגיש גם את התחלופה האדירה של שרים במשרד הבריאות. במהלך עשר השנים שבהם עוסק המחקר התחלפו שישה שרי בריאות וחמישה מנכ'לים. במצב זה, מציין ד'ר בן משה, קשה לקדם תוכנית ואג'נדה עקבית אחת.
עם זאת, הניסיון לביצוע הרפורמה הביא בכל זאת לשינויים בבתי החולים: הם אימצו שורה של סטנדרטים כלכליים, תקציביים ותחרותיים המקובלים בסביבה עסקית. פעילותם הפכה מבוקרת יותר, מתוכננת יותר, שקופה יותר ובעיקר- יעילה יותר. מצד שני, יעילות זו שחקה מרכיבי שירות ואיכות, שהשפיעו בעיקר על היחס לחולה. ד'ר בן משה מסכם: השאיפה לאיזון תקציבי המתבטאת בחיסכון בכוח אדם ועלויות שכר הביאה לכך שרמת שביעות הרצון של העובדים ירדה ורמת שביעות הרצון של החולים ירדה.

למידע על לימודים באוניברסיטת חיפה לחץ/י כאן...

למידע על לימודי ייעוץ ארגוני לחץ/י כאן...