|  | | ערבית קשה שפה |
הוראת השפה הערבית נמצאת במשבר קשה, אולי הקשה ביותר שחוותה מאז קום המדינה. מספר התלמידים הלומדים את השפה הולך ומצטמצם בהדרגה מחד ומספר הסטודנטים המוכשרים להוראת הערבית אף הוא עומד על מספרים בודדים מאידך. מבין המכללות להוראה, נותרו רק שתיים, כאשר ביניהן נמצאת, המכללה האקדמית בית ברל במרכז, המכשירה מורים להוראת המקצוע. בהנהלת הפיקוח על ההוראה אומרים, שלא לציטוט, שכבר בקרוב אפשר יהיה לשים את המפתחות על השולחן ולסגור את הבסטה. כך מודיע השבוע ד'ר אלון פרגמן, ראש החוג לשפה וספרות ערבית במכללה האקדמית בית ברל, העוסק בהכשרת מורים לערבית ומפתח תוכניות לימודים.
לטענתו של פרגמן, הוראת השפה הערבית סובלת אולי יותר מכל מקצוע אחר מהמצב המדיני-פוליטי וממצב הרוח הלאומי; אין עוד מקצוע, שבאותה נשימה אפשר לדבר בו על למידה לשם הכרת האויב ולמידה לשם הכרת השכן. ויחד עם זאת מעולם לא היה זה מקצוע פופולארי, שרבים נהרו ללמוד אותו; מאז תקופת הפלמ'ח, עת הערבים היוו כאן את הרוב והיהודים היו מיעוט, וידיעת השפה הערבית ומנהגי הערבים נחשבו אז מצרך נדיר וראוי להערכה, השתנו הנסיבות ההיסטוריות שבגינן לומדים ערבית, והכרת ה'אחר' לא הפכה סמל, שהתרבות הישראלית יכולה להתגאות בו. בחברה רב-תרבותית, עדתית, מפוצלת ומורכבת כמו החברה הישראלית, אין מקום ל'אחרים', והסובלנות איננה ערך לאומי.
לדבריו של פרגמן, באופן כמעט פרדוקסאלי, מדינת ישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם, המכירה בשפה הערבית כשפה רשמית שנייה, לצד העברית, ומלמדת אותה בצורה ממוסדת בכל מוסדות מערכת החינוך, מגני הילדים ועד בתי הספר התיכוניים והמוסדות להשכלה גבוהה. בעשור האחרון אף נקבע, כי ערבית היא שפת חובה בכיתות ז'-י', אולם בתקנה נקבעו כל כך הרבה חלופות, עד כי לא נותר הרבה מהכּוונה המקורית, והמדיניות הלשונית הרצויה הפכה עוד מסמך מקוטלג בין חוזרי מנכ'ל מאובקים.
פרגמן ממשיך ואומר כי, צודקת שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, כשהיא טוענת, שהוראת הערבית בישראל נכשלה. שנים של מאבקי כוח על דרכי הוראה מיושנות, הקצאת משאבים לא נכונה, הכשרת מורים דלה ודבקות עיקשת של ועדת המקצוע והאוניברסיטאות בהוראת השפה הכתובה והימנעות ככל האפשר מהוראת הערבית המדוברת, והכל מסיבות אקדמיות טהורות, הפכו את המקצוע ללא אטרקטיבי, בעולם המשתנה בלי הרף.
מתברר לפי דבריו של פרגמן כי, בסוף שנות השמונים הוחלט על הפסקה בהזרמת המשאבים להוראת הערבית המדוברת בבתי הספר היסודיים בטענה, שהדבר מגביר את עמדותיהם השליליות של התלמידים כלפי השפה הערבית, תרבותה ודובריה. מחקרים אחרים דיברו על 'הפער התרבותי' בין המורה הערבי למערכת החינוך העברית. לעומתם, ממצאי מחקרים החל מסוף שנות התשעים מגלים תמונה הפוכה לחלוטין.
ממצאי מחקר חדש בראשותו של ד'ר פרגמן, ראש החוג לשפה וספרות ערבית במכללה האקדמית בית ברל, מעידים על ראשיתו של תהליך השתלבותם של מורים ערבים בבתי הספר העבריים, תהליך אשר מוביל להיכרות בלתי אמצעית של התלמידים עם המורים הערבים, שפתם ותרבותם, ומציב אתגר יוצא דופן בפני מערכת החינוך העברית והחברה הישראלית להכיר ב'אחר' ולכבד את ערכיו ומנהגיו.
עתה טוען פרגמן, לאחר דבריה של השרה בדבר הכישלון הגדול, רצוי לא להיחפז במתן פתרונות אד הוק. ביקורי תלמידים מבתי ספר עבריים לבתי ספר במגזר הערבי לכבוד חגיגות שישים שנה למדינה אינם יכולים לתת מענה אמיתי לבעיות הדו-קיום בין יהודים וערבים החיים במדינה זו. תוכניות בזק או ביקורים הדדיים ללא הכנה הולמת עלולים רק להנציח את הסטריאוטיפים ולהגביר את תחושת הניכור, כפי שידוע מניסיונות העבר.
לסיכום אומר פרגמן כי, יש ליצור תשתית חדשה, ובהקדם, להכשרת מורים ראויה, ולהפיכתה של הערבית למקצוע אטרקטיבי המחובר לעולם שבו אנו חיים. החזרתו של מקצוע הערבית להיות מקצוע לימודים מועדף במכללות להוראה היא רק דרך אחת, ובהחלט לא מספקת.
בתקופה שבה הציבור איבד את האמון באוניברסיטאות עקב שביתת המרצים המתמשכת, קריסת מדעי הרוח וסגירתן של מחלקות עקב נתוני הרשמה דלים וגירעונות כספיים, חובה על משרד החינוך לחזק את המכללות להוראה בכלל ולתת תנופה משמעותית למקצועות בעלי ערכים חברתיים-תרבותיים, המהווים בסיס איתן לחברה מתוקנת, כמו הוראת השפה הערבית ותרבותה. שיתוף פעולה בבניית תשתית הכשרה הולמת והקצאת משאבים לכך הם רק ראשית הדרך.
למידע נוסף על המכללה האקדמית בית ברל לחץ/י כאן... לפרטים נוספים על לימודי חינוך במכללה האקדמית בית ברל לחץ/י כאן... למידע על לימודי חינוך והוראה לחץ/י כאן...
|
