פוליטיקה פנימית

מינוי פוליטי אינו רק לא מוסרי או לא חוקי, אלא שהוא אף עשוי להיות גם לא יעיל ולפגוע בקידום מטרותיו של הפוליטיקאי הממנה, כך עולה ממחקרה של ד'ר רותם ברסלר-גונן מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. מינויים פוליטיים נתפסים בדרך כלל על ידי הציבור כהבטחה או תגמול אישי של הפוליטיקאי ל'אנשי שלומו', אך קיימים גם מינויים פוליטיים שנחשבים ל'משרות אמון' שלגביהם נטען שהם יעילים יותר ממינוי אנשי מקצוע. בבסיס התפיסה עומדת הטענה שאנשי מקצוע יכולים שלא להסכים למדיניות שמתווה נבחר הציבור ובכך לתקוע 'מקלות בגלגלים' לרפורמות ולשינויים שהוא מבקש לבצע. המצדדים במינויים אישיים טוענים שבמקרים אלה, איש אמון יקדם בצורה טובה ונאמנה את המדיניות של נבחר הציבור.
בעבודת המחקר שלה ביקשה ד'ר ברסלר-גונן לבדוק טענה זו, ולשם כך התמקדה בהערכת הביצועים והתוצאות המתקבלות באמצעות המינויים הפוליטיים ולאו דווקא מידת המוסריות או החוקיות של מינויים אלו. היא בדקה מינויים פוליטיים במספר רשויות מקומיות בישראל בעת שרשויות אלו ניסו לבצע הפרטות מרחיקות לכת בשירותים שהן מעניקות לאזרחים בין השנים 1993-2003. כדי לזהות את המינויים הפוליטיים לא הסתפקה החוקרת בהתאמה שבין התארים של הממונה לאופי התפקיד, אלא ביצעה ראיונות עם בכירים בעיריות כולל הממנה והממונה עצמו ובכך הגיעה לאותם מינויים פוליטיים בעמדות מפתח שעל פי התפיסה היו אמורים לסייע לראשי הרשויות להעביר בצורה טובה יותר את הרפורמה.
ממצאי המחקר הראו שהיו אלה דווקא רוב המינויים הפוליטיים שנטו לא לשתף פעולה עם הנהלת העירייה בקידום תהליכי ההפרטה. להסכמה ההדדית שבין הפוליטיקאים למינויים הפוליטיים היתה השפעה מועטה, אם בכלל, על התפקוד של המינויים, כשאלו החלו למלא את תפקידם הציבורי. למרות שתמכו בתהליכי ההפרטה, הם בחרו שלא לנקוט בצעדים הדרושים כגון צמצום עובדים והתקשרויות חוזיות עם קבלנים, ציינה ד'ר ברסלר-גונן.
הסיבה לכך נעוצה, לדבריה, במספר גורמים ובהן העובדה שאנשים אלה לא ראו במינוי הנוכחי כקריירה ארוכת טווח ולכן העדיפו שלא להיכנס לעימותים עם וועדי העובדים, מתוך אמונה שעוד יזדקקו לאנשים אלה בהמשך דרכם. הסיבה העיקרית מעניינת אף יותר. באופן פרדוכסלי, מכיוון שהמינויים הפוליטיים נחשבו ל'משרות אמון', בחרו ראשי הערים לפקח פחות על עבודתם, ודאי שלא באותה צורה שבה בחרו לפקח על הפקידים המקצועיים מהם חששו לאי שיתוף פעולה. חופש פעולה זה שהיה אמור להניע את המינוי הפוליטי לנאמנות הניע אותו בעיקר לא לעשות דבר. עד שהנהלת העיר גילתה בסופו של דבר כי 'איש האמון' בחר שלא לעשות כלום, הלך זמן יקר לאיבוד.
בנוסף, כאשר לחצו על המינויים הפוליטיים לפעול להצלחת הרפורמה, התברר שלרובם כלל לא היה הניסיון המוניציפאלי הנדרש לקדם רפורמה כה מורכבת. בסופו של דבר, מינוי של אנשים רק על סמך העובדה שהם מסכימים עם האידיאולוגיה שלהם יוביל את הפוליטיקאים לתוצאות לא יעילות, סיכמה החוקרת.
למידע נוסף על אוניברסיטת חיפה לחץ/י כאן...

לפרטים על המסלול למדעי החברה של אוניברסיטת חיפה לחץ/י כאן...