פרשת קצב הגיעה לאקדמיה

יועז טען עוד כי עיתונאים 'נעולים' מראש ביחסם לאשיות זו או אחרת ולכן לא מפרידים בין דעות לעובדות ונותנים לפעמים משקל רב יותר לדעותיהם מאשר לעובדות שיש להציג לקורא.
הכתב המשפטי של ערוץ 10 ברוך קרא טען אף הוא ואמר כי, התקשורת יצרה אוירה ציבורית שלילית כלפי משה קצב זאת למרות שידעה כי יש ספקות לגבי מהימנות של עדויות מסוימות כפי שעלה גם מנימוקי היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז לעסקת הטיעון עם קצב.
לעומת זאת, התנהל קמפיין תקשורתי מתוזמן לטובת השר חיים רמון כולל הצגת עדים נגדו במשפט כמו האלוף גד שמני, שהיה מפקדה של המתלוננת נגד רמון, כפוריטני ולא מערבי.
לדברי קרא, ספק אם התקשורת הייתה מתייחסת למשה קצב כפי שהתייחסה אם היה מתגורר, כמו רמון, ברמת השרון ולא בקרית מלאכי.
העיתונאי משה נגבי מרדיו קול ישראל, המלמד גם בבית הספר לתקשורת במכללה האקדמית בנתניה, הגדיר כשחיתות את שתיקת התקשורת על מינויו של חיים רמון כמשנה לראש הממשלה זמן קצר לאחר הרשעתו.
העיתונאי לשעבר יורם פרי טען כי הסיקור העיתונאי הפך ל'הצגה', הדיון המשפטי לסרט והמדינאים לשחקנים. פרי שהיה בעברו גם יועצו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין גילה כי רבין לא רצה להתפטר ב- 1977 מראשות הממשלה בשל 'פרשת חשבון הדולרים' של רעייתו המנוחה אך עשה זאת מחשש לתגובת התקשורת.
בדיון צוטט גם שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי שנימנה יחד עם השופטת בייניש על שופטי המיעוט שסברו כי יש לבטל את עסקת הטיעון עם קצב וביקר בפסק דינו בחריפות את התקשורת. לוי טען כי, טרח מי שטרח לארגן מקהלה של יחצנים אשר הפנתה אצבע מאשימה כלפי גורמי התביעה כאילו 'תפרו' תיק לשר רמון וגם מבית המשפט 'שהעז' להרשיעו לא חסכו שבט לשונם. עוד כתב השופט לוי בפסק דינו כי, עוד קודם שעזב מסמך משפטי את שולחנו של היועץ המשפטי הוא נפרש באותיות קידוש לבנה מעל דפי העיתון ולכן בבוקרו של יום עשוי לגלות אדם כי הוא אשם ולעת ערב כי הוא זכאי הכל תלוי בעיתונאי.
למידע על המכללה האקדמית נתניה לחץ/י כאן...

לפרטים על בית הספר לתקשורת לחץ/י כאן...