ביטחון מדומה

קליאוט טוענת כי, לא נערך שום דיון רציני בבדיקת 'סל הביטחון' של ישראל מאז שנות ה-90, אז הותאם ה'סל' למציאות בגבול הצפון. בעקבות כך, היא מוסיפה, 'סל הביטחון' הקיים אינו מספק מענה לצרכים של יישובי הנגב המופצצים.
כבר במהלך מחקר שערכה בשנת 2006 טענה פרופ' קליאוט כי 'סל הביטחון' מעניק ביטחון מדומה וכי תחושה מדומה זו לא תוכל לספק את ישובי עוטף עזה לאורך זמן. לדבריה, כבר לפני שנתיים טענה קליאוט כי 'סל הביטחון' טוב במניעה או הפחתה של פעילות עבריינית וכן נגד פעולות טרור אבל אין לו כל ערך במניעת הפצצות. אולם, המציאות הנוכחית בדרום מראה את הכישלון של 'סל הביטחון' הנוכחי.
קליאוט מסבירה כי, 'סל הביטחון' של ישראל מורכב בעיקרו מגדרות, שערים, תאורה ושמירה היקפית ליישובי קו העימות. לדבריה, הבעיה נעוצה בכך שבמשך כמעט שני עשורים לא נערך דיון רציני בנושא, למרות שהמציאות השתנתה והיכולות של אויבי ישראל השתפרה. השתלשלות האירועים ביישובי עוטף עזה ממחישה איך ההחלטות שהתקבלו נשלפו מהמותן, ללא דיון רציני. בהתחלה ראש הממשלה אומר ש'לא נמגן עצמנו לדעת', אבל לפתע הוא מחליט להעביר החלטה להקמת חדרים ממוגנים בשדרות. אין פה שום החלטה עקרונית, האם המדינה חושבת ש'סל הביטחון' צריך או לא צריך לכלול חדרים ממוגנים.
עוד היא מוסיפה ואומרת כי, בשנת 2005 אושרה תוכנית למיגון 46 ישובים בטווח של 7 ק'מ מהגדר עם עזה, למרות שכבר אז ידעו שטווח הקסאם עולה על 9 ק'מ, לכן לפי איזה פרמטר החליטו למגן טווח של 7 ק'מ בלבד? גם מבקר המדינה בדו'ח משנת 2006 לא מצא שום נימוק להחלטה הזו. כל ההחלטות הן החלטות אד-הוק מבלי שום דיון ענייני או עקרוני.
עוד הוסיפה כי במקרים רבים, גם לאחר שההחלטה כבר התקבלה, היא לא בוצעה משיקולים כלכליים. כך לא בוצעה בשלמותה עד היום התוכנית למיגון 46 ישובים שאושרה ב-2005 ותוכנית למיגון 86 ישובים בטווח של 9 ק'מ מהגדר, שהציעו פיקוד העורף ופיקוד דרום בעלות של 4.2 מיליארד שקל, לא אושרה או אפילו הגיעה לדיון רציני בממשלה.

על מדינת ישראל להחליט מה המינימום הביטחוני שמגיע לכל אזרח ולקבל את ההחלטה על פי המציאות של שנת 2008 ולא על פי ההיסטוריה של שנות ה-90. אם זה לא יקרה, ימשיכו תושבי יישובי העימות לסבול, סיכמה פרופ' קליאוט.

למידע על אוניברסיטת חיפה לחץ/י כאן...