 |
|  | | תחושת ניכור |
תופעה מדאיגה נחשפה השבוע במחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה בקרב בני נוער שעלו מאתיופיה. במחקר שנערך על ידי ד'ר שרה רוזנבלום, ד'ר הדס גולדבלט וד'ר ויקטור מוין הצביע על תופעה מדאיגה, דווקא בני הנוער שהוגדרו כנושרים סמויים סבלו פחות ממצוקות רגשיות יחסית לבני נוער שהגיעו בצורה סדירה לבית הספר. לדברי החוקרות, למי שיש קשרים ותמיכה עם חברים יוצאי אתיופיה, יש פחות מצוקות. למרבה הצער, תמיכה זו עלולה לדחוף את הצעירים אל מחוץ לבית-הספר.
לדברי החוקרות, מהמחקר עולה כי, תחושת הניכור של בני-נוער שעלו מאתיופיה גורמת להם לחפש חיזוק ותמיכה בקרב קבוצות של בני-נוער אחרים שעלו מאתיופיה. תמיכה חברתית זו תורמת לירידה ברמת המצוקה הרגשית, אולם גורמת לכך, שבני הנוער לא יחששו להפסיק להגיע לבית-הספר. כשהקשרים המשפחתיים נחלשים ובית-הספר לא נתפס כמקום שמסוגל לעזור לבני-הנוער המהגרים, קשרים חזקים עם בני-נוער מאותה קבוצה משמשים מקור תמיכה וביטחון וכך מעלים את הסיכוי לנשירתם המוחלטת מבית-הספר.
במחקר נבדקו כ-100 בני-נוער בגילאים 14-18 שעלו לישראל מאתיופיה ולמדו בפנימיות. הנחקרים חולקו לשתי קבוצות. אלה שמגיעים באופן סדיר לבית-הספר וכאלה שלא הגיעו לפחות שלוש פעמים בכל אחד מארבעת החודשים האחרונים, מה שהופך אותם על פי ההגדרות המקצועיות ל'נושרים סמויים'. כדי לבדוק את המאפיינים הייחודים ל'נושרים הסמויים', בחנו החוקרות שורה של מאפיינים כגון מצב סוציו-אקונומי, מדד של מצוקות רגשיות, מסוגלות עצמית, יכולות קוגניטיביות ותמיכה מהמשפחה או חברים. בשתי הקבוצות נמצא מצב סוציו-אקונומי קשה, מה שידוע בספרות כגורם פוטנציאלי משמעותי לנשירה.
לאור הניסיון ממחקרים קודמים בנושא מצוקות וקשיים של בני-נוער, הציפייה הייתה שהנושרים יסבלו ממצוקות רגשיות קשות יותר ומתמיכה חברתית חלשה יותר. להפתעתם של החוקרות, הן גילו בדיוק את ההפך. מתוך עשרה מדדים של מצוקות רגשיות, שישה נמצאו מובהקים, ובכולם מדדי המצוקה היו גבוהים יותר דווקא אצל אלה שהגיעו באופן סדיר לבית-הספר. כך נמצא, שה'נושרים הסמויים' סבלו פחות מביטויי מצוקה פסיכוסומאטיים, חששו פחות, הפגינו פחות פחד ובעיקר, פחות חרדה.
שוני נוסף שנמצא היה במידת התמיכה שקיבלו בני-הנוער. ה'נושרים הסמויים' נהנו מתמיכה גדולה יותר של בני-נוער אחרים שעלו מאתיופיה. לדברי החוקרות, ניתן להסביר את השוני הראשון דרך השוני השני. עוד מסבירות החוקרות כי, ממצאי המחקר מפנים זרקור לשתי תופעות. הראשונה, שבכל הקשור לבני-נוער מהעדה האתיופית, גם אלה שמגיעים לבית-הספר צריכים לקבל יחס וטיפול תוך התחשבות במאפיינים ובצרכים הייחודיים של העדה ואין לראות בהם באופן אוטומטי 'קבוצה חזקה'. התופעה השנייה קשורה לקשרים החברתיים החזקים בין בני-הנוער שנחשבים ל'נושרים סמויים'. מחד, יש להשתמש בקשרים החברתיים כמקור להעצמה של בני-הנוער. מאידך, בעקבות הקשר החזק שנמצא, במידה ומאתרים תלמיד שכבר נשר מבית-הספר, מומלץ להפנות את הזרקור לחברים שלו, מכיוון שקיים חשש שהם יושפעו ממעשה זה ויבחרו לנשור גם כן. החוקרות ציינו כי, המחקר מלמד שגם הקבוצה ה'חזקה' יותר, קרי אלה שמגיעים בצורה סדירה לבית-הספר, זקוקה להתייחסות, למעקב ולטיפול מצד הגורמים המקצועיים.
למידע על אוניברסיטת חיפה לחץ/י כאן...
|
|
|
|
|
|
 |
