ה'אידיש' של קהילת חירשים

כאמור, שפת הסימנים העיקרית בישראל היא שפת הסימנים הישראלית, אולם כיום מכירים החוקרים שתי שפות סימנים נוספות בארץ. שפת הסימנים של קהילת עולי אלג'יר ושפת הסימנים של שבט אל-סייד הבדואי.
לדבריה של ד'ר מאיר, עורכת המחקר, שפות הסימנים בישראל התפתחו באופן עצמאי זו מזו, כך שמדובר בשפות שונות לחלוטין שצמחו בקהילות שונות. מה שמייחד את קהילת שבט אל-סייד וקהילת יהודי אלגי'ר היא העובדה שבקהילות אלה חלק גדול מהשומעים יודע את שפת הסימנים. התוצאה היא שבקהילות אלה החירשים אינם נמצאים בשולי החברה והם לא הפכו לקהילה נפרדת. המשמעות היא שהמכשול העיקרי של החירשים היא לא הלקות בשמיעה אלה היעדר צורת תקשורת משותפת עם השומעים וברגע שיש תקשורת משותפת, הם הופכים להיות חלק אינטגראלי מהחברה.
במהלך הכנס שידון ברב-לשוניות ורב תרבותיות בקרב קהילות החירשים בארץ וייערך באוניברסיטת חיפה, יועברו הרצאות בעברית, שיתורגמו סימולטנית לשפת הסימנים הישראלית, והרצאות בשפת הסימנים, שיתורגמו סימולטנית לעברית. לדבריה של ד'ר מאיר, שפות הסימנים בישראל הן צעירות יחסית והתפתחו ב-70 השנה האחרונות. לפיכך, הבלשנים עדים להתפתחותה של שפה משלבים מאוד מוקדמים שלה. דבר זה אינו מתאפשר להם עם שפות הדבורות הקיימות, שהן בנות מאות ואף אלפי שנים.
פרופ' ונדי סנדלר, ראש המעבדה לחקר שפת סימנים באוניברסיטת חיפה מסבירה ואומרת כי, מהמחקר על התפתחות הדקדוק בשפות סימנים אלו עולה כי המרכיבים הבסיסיים של שפה, מילים, משפטים ואף משפטים מורכבים, נמצאים בה כבר מההתחלה אולם רק אינטראקציה תקשורתית לאורך זמן מאפשרת התפתחות מבנים דקדוקיים מורכבים.

למידע על אוניברסיטת חיפה לחץ/י כאן...