יש קליטה

התגלית ופיתוח שיטת החישה נעשתה ע'י הפרופסורים יורי פלדמן ואהרון אגרנט בשיתוף הדוקטורנט פול בן ישי, ועמיתי המחקר ד'ר אלכסנדר פוזנסקו וד'ר אנדריאס קדוף. התגלית התבססה על ממצאים אנטומיים שפורסמו לאחרונה שחשפו כי לתעלות הזיעה, הצינוריות המובילות את הזיעה מבלוטות הזיעה לנקב שעל פני העור, מבנה סלילי בדומה לאנטנות סליליות במערכות תקשורת אלחוטית.
לדברי פרופ' אהרון אגרנט, הגילוי הניע את החוקרים לחשוב כי הדמיון בין מבנה תעלות הזיעה לאנטנות סליליות יכול להתבטא גם בתפקודן כאנטנות זעירות. לדבריו, בעזרת חישוב פשוט הראו החוקרים שסלילים במימדים של תעלות הזיעה יתפקדו כאנטנות סליליות בתדירויות מאוד גבוהות של מאות גיגה הרץ [תת-טרהרץ].
על בסיס חישובים אלה שיערו החוקרים שהאות החוזר מהעור בתחום תדירויות זה, יהיה מושפע מרמת הפעילות של מערכת ההזעה. על מנת לאשש את השערתם, ערכו החוקרים סדרת מדידות שבהן שידרו אלומת גל לכיוון כף היד של הנבדק ומדדו את עצמת הגל המוחזר. המדידות נערכו אצל קבוצת נבדקים בפרק הזמן של חזרה להרגעות לאחר פעילות גופנית מאומצת. במדידות נמצאה התאמה גבוהה ביותר בין האות החוזר בתחום התדירויות שבין 75 ל-110 גיגה הרץ לשינויים בלחץ הדם וקצב פעימות הלב. השערת החוקרים כי תעלות הזיעה מתפקדות כאנטנות התבררה כנכונה. חשוב לציין שהמדידה נעשתה כאשר אנטנת מכשיר המדידה הייתה מרוחקת כ- 22 ס'מ מכף היד של הנבדקים.
עוד מציינים החוקרים כי, ממצאי המחקר יכולים להוות בסיס לטכנולוגיה בראשיתית לחישה מרחוק של פרמטרים פיזיולוגיים ואמוציונליים שונים, ולהביא לפיתוח מגוון יישומים בתחום ההנדסה הרפואית וטכנולוגיות האבטחה. עם זאת, הדגישו החוקרים שהמחקר נמצא עדיין בראשיתו, ויש לעבור דרך ארוכה לפני שניתן יהיה לעמוד על מלוא משמעותו וליישם את מלוא הפוטנציאל הטכנולוגי הגלום בו.

למידע על האוניברסיטה העברית בירושלים לחץ/י כאן...

למידע על לימודי המכינה האוניברסיטאית לחץ/י כאן...