ים של השתלות

הבוטריל, אורגניזם ימי הגדל במושבות בגודל של בול דואר, מעורר תקוות לפריצת דרך מדעית בתחום השתלות האיברים בבני אדם זאת בזכות היכולת שלו לחדש את תאי המושבה. גיא פז מהמכון לחקר הימים והאגמים מספר כי מדי שבוע סופגת ובולעת המושבה את אבריה השונים: מערכת העיכול, מערכת הדם, המוח ומרקמת כלי הדם נוצרת מושבה חדשה ומתפקדת.
לדבריו של פז, מדובר באורגניזם הבנוי ממספר רב של יחידות החיות במשותף, כך שלמושבה של בוטריל יש מערכת דם אחת והיא גדלה ומתרבה כגוף אחד. יכולת ההתחדשות של הבוטריל כה מרשימה, עד שבניתוח פשוט ניתן להסיר פיסה זעירה מרקמת הדם של המושבה ולשחזר ממנה במעבדה מושבה שלמה, מתפקדת ופעילה. מכיוון שיש דמיון רב בין המערכת הגנטית של הבוטריל ושל בני האדם, יש חשיבות כה רבה להמשך המחקר. פז גם ציין כי במיתולוגיה המצרית האמינו שציפור האש האגדית - הפניקס - חיה במדבר במשך כ- 500 שנים, לפני שכילתה עצמה באש וקמה מחדש לתחייה מן האפר ואולי, למרות שקשה להאמין לפנינו יצור בעל תכונות מיתולוגיות שכאלה.
תופעה נוספת המופיעה במושבות הבוטריל, שמזכירה לחוקרים תופעות דומות בתהליכי השתלת איברים בבני אדם, מתרחשת כששתי מושבות נפגשות. לדבריו של פז, בשלב הראשון חשות המושבות זו את זו. במידה והן חשות שמדובר במושבה בעלת קרבה גנטית נמוכה, מופעלת מערכת חיסונית הדוחה את החיבור בין שתי המושבות והאזור עובר תהליך הרס עקב התפתחות נמק. במידה ויש קרבה גנטית מספקת, מתמוססים כלי הדם של המושבות ומתחברים לכלי דם משותף והדם מתחיל לזרום ממושבה אחת לרעותה, כך שנוצרת מושבה משותפת. גם במקרה זה לא הצליחו החוקרים שלא לקרוא לתופעה בשם הלקוח מהמיתולוגיה ומושבה משותפת כזו נקראת 'כימרה', על שם היצור מהמיתולוגיה היוונית שהיה מורכב ממספר חיות שונות: גוף של אריה, ראש של עז וזנב של נחש.
פז סיכם ואמר כי התהליך כולו מזכיר את תהליך קבלה או דחית שתל אצל בני האדם. הבנת המערכת לעומקה מעוררת תקוות לפריצת דרך מדעית בתחום השתלות האיברים בבני האדם.
ליאון צ'רני הוסיף כי הים טומן בחובו כר נרחב למחקר מדעי שיסייע לאנושות בתחומים שונים וביה'ס החדש יסייע לקידום מחקר זה.

למידע נוסף על אוניברסיטת חיפה לחץ/י כאן...