כדורגל דו-לאומי כגשר לדו-קיום

ילדים יהודים וערבים המשתתפים בקבוצות כדורגל דו-לאומיות משנים לחיוב את הרגשות השליליים שלהם כלפי הצד השני, מביעים נכונות גוברת למגע עמו ומפתחים יחסי ידידות וקרבה גבוהים יותר, אלה הם הממצאים העיקריים של מחקר חדש שנערך במרכז לחקר החינוך לשלום באוניברסיטת חיפה. לדברי החוקרים, ברגע שיש לילדים מטרה משותפת, במקרה זה- הניצחון, היא מאפילה על הבדלי המוצא. פרסום הממצאים נעשה לקראת יום עיון שנערך באוניברסיטת חיפה בנושא: חינוך לשלום ושותפות: מה יכול המחקר להציע?
במחקר, אותו ערך בהאא זועבי בהנחייתו של פרופ' גבי סלומון, ראש המרכז לחקר החינוך לשלום, נבדקו נערים יהודים וערבים בגילאים 10-14 המשחקים בקבוצות כדורגל. קבוצה אחת הורכבה מילדים שרק החלו לשחק בקבוצות דו-לאומיות ובקבוצה השנייה היו ילדים שרק החלו לשחק בקבוצה חד לאומית. החוקרים בדקו בשלושה נקודות זמן: כעבור שלושה חודשים, כעבור שנה וכעבור שנה ושלושה חודשים את התפיסות של הילדים כלפי הצד השני. בנוסף, נערכו ראיונות ותצפיות באימונים ובמשחקים.
מהראיונות עלה כי הילדים, הן היהודים והן הערבים, לא הגיעו לשחק בקבוצה הדו - לאומית מתוך אהבה של הצד השני, אלא מתוך קרבה פיזית למגרש הניטראלי ומתוך הבנה שהתנאים בקבוצות טובים יותר מאשר בקבוצות החד לאומיות. עם זאת, למרות נקודת פתיחה זו, הראו הממצאים שילדים אלה שינו לחיוב ובצורה משמעותית את התפיסות שלהם כלפי הצד השני, לעומת הילדים ששיחקו בקבוצות החד - לאומיות, שם לא ניתן היה להבחין בשינוי משמעותי בתפיסות.
כבר בתום שלושת החודשים הראשונים ניתן היה להבחין בהבדלים משמעותיים ברגשות השליליים בין הילדים היהודים שהחלו לשחק בקבוצה מעורבת לבין אלה ששיחקו בקבוצה יהודית בלבד: במדד של 1-5 [1-רגש שלילי נמוך; 5- רגש שלילי חזק מאוד] עמד הממוצע של הילדים היהודים בקבוצה המעורבת על ממוצע של 3.53 לעומת 3.94 אצל הילדים בקבוצה הלא מעורבת. הבדלים אלה התעצמו עם הזמן: בעוד שהמדד הממוצע של הילדים בקבוצות מעורבות ירד ל-2.4 כעבור שנה ושלושה חודשים, אצל הילדים בקבוצות חד - לאומיות עמד המדד על 3.88 וכעבור שנה ושלושה חודשים עמדו ההבדלים על מדד ממוצע של 1.95 לעומת 3.98.
תמונה דומה נמצאה גם אצל הילדים הערבים: אצל המשחקים בקבוצה מעורבת ירד הממוצע של רגשות שליליים מ-3.12 ל-1.89 ול-1.88. ילדים ששיחקו בקבוצות ערביות בלבד הראו מדדים ממוצעים גבוהים הרבה יותר כמעט ללא שינוי של 3.57, 3.58 ו-3.49.
המשחק המשותף שיפר באותו האופן את הנכונות למגע חברתי עם הצד השני ואת רמת הידידות והוריד בצורה משמעותית את תחושת האיום ורמת הסטריאוטיפים. לעומת זאת, הילדים ששיחקו בקבוצה לא מעורבת לא שינו את העמדות והמדד הממוצע של כל עמדה היה גבוה בהרבה.
לסכום אמרו החוקרים כי מחקרים קודמים הראו שתוכניות לחינוך לשלום המתבססים על מפגשים קצרי מועד בין יהודים וערבים אינם משנים לחיוב את התפיסות של הצדדים לאורך זמן. אולם במקרה של השתתפות בקבוצת כדורגל משותפת, שיתוף הפעולה הוא אינטנסיבי ולאורך זמן כך שהשינוי נשמר ואף מתחזק.