מעשה בטבעת

תערוכת 'אויר-עביר', תערוכת טבעות של מרצי בית הספר שנקר, שהוצגה במהלך חודש מרץ השנה בגלריית החדר לאמנות עכשווית בתל-אביב, מציגה בימים אלו בניו-ג'רסי בארצות הברית, בגלריה 'לופה' לאמנות תכשיטים עכשווית. התערוכה תינעל ב-21 לספטמבר.
בתערוכה מוצגות טבעות פרי עיצובם של מרצים מהמחלקות לעיצוב תכשיטים ועיצוב תעשייתי מהפקולטה לעיצוב בשנקר. השם 'אויר-עביר' מציע מרחב התייחסות לרעיון המפגש בין אובייקט לאין אובייקט - ביטוי לקיומו המוחשי של האין כחלק בלתי נפרד מן היש. עוד עולות הסוגיות מה בין ייצור סדרתי לבין יצירה אחת מסוגה ומה בין חפץ שימושי לאמירה מושגית.
טבעת היא חפץ טעון בכל התרבויות ובכל הזמנים, היא נושאת בחובה מסורת, מיתולוגיה, פנטזיה ואנרגיה. הטבעת 'עבירה' - היא עוטפת את הגוף בו בזמן שהגוף חודר אותה. היא מסמנת ריק - אותו הגוף צריך למלא ובה בעת ממלאת את הגוף במשמעות. היד, הנושאת את הטבעת, נותנת במה למה שהיא מייצגת, לכובד משקלם של הסמל, הזיכרון והיופי.
הטבעת מופיעה ונחבאת לסירוגין בהתאם לתנועת הגוף, והיא מייצגת את הממשק החומרי והרעיוני בין חפץ לגוף שעומד ביסודם של תכשיטים באשר הם. כל אלה הופכים את הטבעת כלי לבחינת מושגים תרבותיים. 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו...' משפט סמלי מאין כמותו בדתות רבות – מסמן קדושה ומחויבות. מבחינה לשונית הטבעת היא גם מטאפורה לסוג של סגירה וגם כליאה: 'טבעת מצור', 'טבעת חנק', טבעת שוטרים'.
נושא התערוכה מגרה את המרצים להעלות שאלות שתשובותיהן הן שאלות חדשות, הוא שואב אותם לתהליך מחקרי ולביטוי יצירתי. העבודות בתערוכה מייצגות גישות עיצוב שונות, המתייחסות למושגים של זהות ושל ערך. טבעת תמיד מייצגת עמדה רגשית, כלכלית, דתית, אסתטית. הטבעת היא הרחבה, לעתים מעמדית ובעיקר פרטית, של האני העונד אותה.
אוצרת: דגנית שטרן שוקן
משתתפים: דויד אלטיט, הגר בן-שלום, סהר בצרי, מיכל בר-און, ענת גרוזובסקי אבוקיה, תמר דה-פריס וינטר, רחל דהן, בתיה ואנג, ידידיה ון אסן, מיכה יחיאלי, רקפת כנען, הלל לורנץ, דניאל ליבוביץ, פיני ליבוביץ, אורי סאמט, אלכס פדואה, מיכל פרייפלד, מירב פרץ, אילן קורן, דרורלי קראוס כרמלי, שרון קרן, יואב רכס, איל שינבאום, מיכל ורועי שכנאי, איתן שריף.

למידע נוסף על בית הספר להנדסה ולעיצוב- שנקר לחץ/י כאן...