 |
|  | | סטודנטים בארה'ב מציינים 7 שנים לאסון התאומים |
היום הוא יום השנה לאירועי ה-11 בספטמבר, היום בו זועזעה כל ארצות הברית בעקבות אסון מגדלי התאומים. שבע שנים זה אולי נשמע הרבה, אך ארה'ב לא שוכחת את האסון הזה. ארה'ב אינה מורגלת באירועי טרור כמו שמדינת ישראל ותושביה מורגלים, [למרבה הצער], ולרגל ציון התאריך הזה, בדקו באוניברסיטאות, האם סטודנטים שהיו אז ילדים, זוכרים משהו.
שבע שנים עברו מאז אירועי 11.9 - אסון התאומים בניו יורק, והאוניברסיטאות בארצות הברית מציינות את יום האבל הזה בטקסי זיכרון שמבצעים הסטודנטים, ממש כמו שאנו עורכים טקסים כאלו מספר פעמים בשנה.
טיילור פיניון, תלמידת שנה א' באוניברסיטת לוס אנג'לס זוכרת שאירועי ה-11.9 גרמו לה לבלבול רב, 'הייתי בכיתת המדעים והממונה על המעבדה הודיע שלכל מי שיש קשר כלשהו עם אנשים או בני משפחה שגרים או עובדים בניו יורק, שיבוא איתו למשרד המנהל, 'זה מאוד הבהיל אותי ובלבל אותי גם יחד', היא מציינת.
למעלה מ-90% מקרב הסטודנטים באוניברסיטת אילינוי מצאו את עצמם בסיטואציה דומה, אך חלקם היו יותר מעורבים באירועי ה-11.9 עקב קשר אישי להרוגים.
ספנסר טורקין, סטודנט שנה א' ללימודי תקשורת, מתגורר בדרום וודמרי, שכונה קטנה בניו יורק. הוא טוכן שהוא זוכר אירוע שהכניס אותו לשוק, פחד וחרדה, הוא מציין שניסה להיזכר אם מישהו שהוא מכיר נמצא שם.
'התחלתי להיות יותר ויותר מפוחד, היום הזה הפך לסיוט, ואני זוכר שישבתי מפוחד בבית והזדעזתי מהכאב של האנשים, ומהאנושות בכלל', נזכר טורקין.
לבסוף, פחדיו הלא ברורים של טורקין התבהרו, וינסנט גיאמונה, שעבד בשירות כיבוי האש, היה מכר של טורקין דרך נבחרת ההוקי וההודעה על היעדרותו הסעירה אותו לחלוטין.
'כולם ניסו להיאחז במעט תקווה, בקצה חוט, ולאחר כשבוע זה הפך למציאות שגיאמונה כנראה כבר לא יחזור, מצאו את הקסדה שלו, וזה היה סימן לכך, לצערי, זה נתן למשפחתו מעט פרופורציות לגבי המקום שבו הוא קבור'.
בכל שנה טורקין ומשפחתו נזכרים בגיאמונה ומקדישים לו דקה של זיכרון, 'הוא היה אדם נפלא', אומר טורקין, 'הוא אחד האנשים הכי אדיבים שהכרתי, בכל שנה מוקרן בטלוויזיה הסרט שבו רואים את ויני עולה במדרגות, העקבות של הנעליים שלו היו בין הראשונות שנכנסו לשם, הוא היה מאלו שרצים מייד לעזור לכל מי שהם יכולים'.
מעט לאחר מכן, ערכה נבחרת ההוקי בה היו שניהם חברים, טקס זיכרון למתן כבוד אחרון לגיאמונה, במסגרת הטקס נאסף כסף למען ילדיו של גיאמונה על מנת שיוכלו ללמוד בעתיד באוניברסיטה.
פיניון אומרת כי כיום היא כבר לא מתרגשת כל כך מיום הזיכרון הזה, אך היא מרגישה הזדהות עם המתים ומשפחותיהם. 'בכל פעם שיש לי טיול או נסיעה ואני מרגישה מעט פחד אני נזכרת ביום הזה', היא מציינת.
עבור טורקין, יום הזיכרון לניספים באירועי הפלת מגדלי התאומים הוא יום עצוב, והוא מקדיש אותו יחד עם משפחתו להזדהות עם חברו והנספים בכלל והם נוסעים יחד למקום האירוע.
|
|
|
|
|
|
 |
