שנקר: פותחה מערכת השקיה המתכלה מעצמה

פרויקט מערכות ההשקיה מחומרים ביו-מתכלים, אשר נערך במחלקה להנדסת פלסטיקה בשנקר על ידי דר' עמוס אופיר ודר' אנה דותן בשיתוף עם חברת נטפים, יצרנית מערכות השקיה הגדולה והמובילה בעולם, הינו אחד מהפיתוחים החשובים בתחום החומרים הפלסטיים הביו –מתכלים.
פיתוח מערכות השקיה חד-עונתיות ומתכלות, הינו פיתוח ישראלי מקורי, מדובר בפיתוח המהווה פריצת דרך בתחום ההשקיה והחקלאות מחד ובתחום השמירה על איכות הסביבה מאידך; צינורות הפלסטיק הנאספים בתום השימוש משטחי החקלאות בעולם תורמים אלפי טונות של פסולת פלסטית מידי שנה.
באמצעות הפיתוח הישראלי, יתכלו מערכות ההשקיה בתום השימוש בהם ובכך יחסך הצורך באיסופם, אחסונם והשמדתם כפסולת או מחזורם. תרומת הפיתוח למהלכים העולמיים הננקטים לשמירה על איכות הסביבה ועצירת אפקט החממה הוא גדול לאין שיעור, שכן, מערכות ההשקיה הירוקות מתפרקות למרכיבים הבסיסים, האורגניים מהן הן עשויות, ולא זו בלבד שחוסכות את כל האמור לעיל, אלא שבו בזמן הן אף מעשירות את הקרקע החקלאית בהן הן טמונות.
חברת נטפים השכילה לשמור על מעמדה כמובילה בתחום ההשקיה העולמי, גם בתחום המחקר והפיתוח כשחברה למדענים מהמחלקה להנדסת פלסטיקה בשנקר, אשר מובילה את תחום המו'פ האקדמי בארץ, ואף זוכה להערכה רבה בקהילת המדע הבינלאומית
חומרים ביו מתכלים - רוב החומרים הפלסטיים הנמצאים בשימוש הם חומרים בעלי עמידות ויציבות כימית גבוהים יחסית אל מול גורמי הטבע האמונים על תהליכי פירוק מהירים ומלאים לרכיבי היסוד של החומר. לפיכך הגורמים הטבעיים, למעשה, אינם יודעים לפרקם באופן מלא, וכתוצאה מכך אורך חיי הפלסטיק נלקח בהרבה מובנים כ'כמעט אינסופי'.
פולימרים ומוצרים פלסטיים אמנם פותחו במטרה להבטיח את עמידותם של מוצרים לאורך זמן בתנאי השרות, תוך הגנה ומניעה של פירוקם [ולו אף חלקית] על ידי גורמי 'פירוק טבעיים', כמו קרינת השמש, מיקרואורגניזמים, לחות, טמפרטורה וכד'. אולם, לאחר השימוש מוצאים מוצרים אלה את דרכם אל הפסולת העירונית, כשרק חלקם הקטן מוצא את דרכו במסלול של מחזור, שבו האפשרויות הן או לכיוון יצור של מוצרים חדשים או למטרות של הפקת אנרגיה.
על מנת לתת מענה טוב יותר להצטברות הפסולת מחומרים פלסטיים שאין אפשרות להכניסם למסלול של מחזור [כשכך המצב הוא ברוב המקרים], פותחו בסוף המאה הקודמת חומרים פלסטיים, הנקראים 'פולימרים ביו-מתכלים', שהם ברי פוטנציאל להתכלות טבעית ע'י פעילות מיקרוביאלית, עד כדי פירוק מלא למרכיבי היסוד, קרי מים, דו-תחמוצת הפחמן וביומסה.
מקורם של מרכיבי היסוד מהם עשויים החומרים הפלסטיים הביו-מתכלים הוא מגידולים טבעיים/צמחיים מתחדשים כמו תירס, תפוחי אדמה וסוכר. ניתן לומר אם כן, שהפולימר הביו-מתכלה אשר מופק ממקורת מתחדשים [להבדיל ממקורות בלתי מתחדשים, כמו תוצרי לוואי של זיקוק נפט גולמי] מתחיל את מחזור חייו בשדה ומסיים אותו בפירוקו לחומרי יסוד טבעיים, המשמשים בהמשך לגידול מחדש של אותם צמחים מהטבע, שמהם יופקו [גם כן מחדש] מרכיבי היסוד לייצור הפולימרים הביו-מתכלים.

לחלק מהחומרים הביו-מתכלים שפותחו יש תכונות דומות לאלה של חומרים פלסטיים קונבנציונאליים כמו: פוליאתילן, פוליסטירן ופוליאסטר, ולפיכך פוטנציאל השימוש בהם הוא גדול מאוד, ויביא בודאי לפתרון של לא מעט בעיות אקולוגיות הנובעות מהצטברות של חומרים פלסטיים.
דר' עמוס אופיר ודר' אנה דותן מהמחלקה להנדסת פלסטיקה בשנקר מובילים ומפתחים, יחד עם תעשיות שונות בארץ, פרויקטים מחקריים ייחודיים להתאמת הפולימרים הביו-מתכלים לאפליקציות שימושיות בתחומים שונים.
למידע נוסף על לימודי הנדסה בשנקר לחץ/י כאן..

למידע על לימודי הנדסה לחץ כאן...