המכללה האקדמית גליל מערבי: מרצה הוציא ספר מרתק

ספר חדש העוסק בתכנון המרחבי בישראל, חושף משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת העולות מסקירת התכנון המרחבי הארצי. הספר: תכנון מרחבי בישראל – פוליטיקה מעוגנת בקרקע [המרכז לחקר העיר והאזור בטכניון, 2009] מאת ד'ר אריה הרשקוביץ, המכללה האקדמית גליל מערבי.
ד'ר הרשקוביץ חושף כי פיתוח מדינת תל אביב, מבטא מדיניות ממשלתית ברורה: 'תמ'א/31 ותמ'א/35 שעוצבו בשנות ה-90' מציגות תפיסה תכנונית חדשה: פיזור מרוכז. כלומר, פיתוח עירוני במרכזים המטרופולינים ובעיקר מטרופולין תל אביב', לדבריו.
עוד מוסיף ד'ר הרשקוביץ: 'השיקולים המובילים למדיניות זו הם יעילות כלכלית ושמירת שטחים פתוחים. מכיוון שמדובר בתכניות בעלות תוקף חוקי מחייב מרגע שאושרו על ידי הממשלה - הן מבטאות מדיניות ממשלתית ברורה של פיתוח המרכז וצמצום הפיתוח בפריפריה למתחייב מהריבוי הטבעי'.
מהספר עולה גם כי התכנון המרחבי הלאומי בישראל, התפתח בשלושה שלבים מרכזיים: שלב פיזור האוכלוסייה שמטרותיו היו לאומיות-יהודיות ושאפו לניכוס הקרקע ושליטה במרחב. התוצר המובהק של השלב הזה הוא תכנון פיסי בישראל [תוכנית שרון] משנת 1951. השלב השני הוא השלב החברתי. בשנות ה-60' כבר היו השלכותיה של מדיניות פיזור האוכלוסייה ניכרות היטב הן בשכונות המוזנחות בערים הוותיקות והן בערי הפיתוח [הערים החדשות] שהיו לשכונות מצוקה מעת הקמתן.
משנות ה-60' עד שנות ה-90' עסקו המתכננים בעיקר בסוגיות חברתיות, תחילה בשיטת פינוי-בינוי, ואחר כך בשיקום שכונות כוללני. השלב השלישי, הכלכלי-סביבתי – מתמקד בפיזור המרוכז.
הספר מציג בנוסף מושגי יסוד בתכנון וקבלת החלטות וסקירה קצרה של תולדות התכנון המרחבי בכלל. בהמשך מתוארת מערכת התכנון המרחבי בישראל מבחינת החוק, המוסדות, והתכניות. התפתחותו של התכנון המרחבי הארצי נסקרת באמצעות דיון בתוכניות הארציות שהוכנו בישראל מהקמתה ועד היום. בפרקי הסיום נדונות סוגיות אקטואליות של תכנון מרחבי, כמו התמהיל הרצוי בין תכנון ושימור, השפעות הגלובליזציה והיחס הרצוי בין המטרופולין תל אביב ושאר הארץ.
המכללה האקדמית גליל מערבי
לימודי מדע המדינה
לימודי היסטוריה