רבנים מעדיפים פרסום שערוריות באמצעי תקשורת כלליים

רבנים ממגזרים שונים מעדיפים כי שערוריות הקשורות לרבנים אחרים תיחשפנה בתקשורת כללית ולא דתית או קהילתית, זהו אחד ממצאי סקר ראשון מסוגו שנערך בישראל בקרב רבנים, ועסק בתחום התקשורת. את הסקר ערך פרופ' יואל כהן, ראש בית הספר לתקשורת של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הסקר התבסס על 310 שאלונים מרבנים מקהילות חרדיות, דתיות-לאומיות, חרד'ליות, הקהילה הקונסרבטיבית והקהילה הרפורמית.
לעניין התייחסויותיהם של רבנים לפרסום מידע בתקשורת על שערוריות שבהן היו מעורבים רבנים, לא הייתה תמימות דעים בשאלה אם מידע כזה צריך להתפרסם: רבנים חרדים התנגדו באופן החריף ביותר, הלא-אורתודוקסים תמכו ביותר, והדתיים-לאומיים היו בעמדת ביניים. כל הרבנים העדיפו כי החשיפה תיעשה בתקשורת הכללית, ולא בתקשורת דתית או קהילתית. בעוד שהרבנים חששו שמידע כזה עלול לגרום לחילול השם, הם כן אישרו שיש לכך השפעה מרתיעה על רבנים אחרים.
האם יש לדווח על מעשים בלתי-מוסריים של רבנים בתקשורת?
לשאלה האם יש לדווח על מעשים בלתי מוסריים שבוצעו על ידי רבנים בתקשורת, התשובות נחלקו בין התקשורת הכללית לתקשורת הדתית. היו הבדלים רחבים בין זרמים דתיים שונים ביחסם לפרסום של שערוריות בתקשורת הכללית: בעוד שרק 23% מן הרבנים החרדים הסכימו [במידה רבה מאוד, במידה רבה או במידה בינונית] שיש לפרסם ידיעות כאלה, 59% מן הרבנים הדתיים-לאומיים הסכימו [במידה רבה מאוד, במידה רבה או במידה בינונית].

לעומת זאת, בחלוקה בין דתיים-לאומיים מן הזרם המרכזי ובין חרד'ל, הסתמנו הבדלים ניכרים, עד כדי כך שדעתם של רבנים חרד'ליים הייתה קרובה יותר לדעתם של רבנים חרדיים מאשר לדעותיהם של מרבית הרבנים הדתיים-לאומיים. כך, 46% מן המחנה המרכזי הדתי-לאומי תמכו במידה חזקה או חזקה מאוד שיש לכסות עניינים כאלה בתקשורת הכללית, לעומת 14% מהחרד'לים [חרדיים 13%]. 25% מן הרבנים החרד'לים לא הסכימו בכלל, לעומת 12% מן הרבנים הדתיים-לאומיים, ו-35% הסכימו רק במידה מועטה לעומת 18% מן הדתיים-לאומיים.
100% מן הרבנים הלא-אורתודוקסים הסכימו [במידה רבה מאוד, במידה רבה או במידה בינונית בהתאמה]. נמצאו הבדלים מועטים בלבד בין הרפורמים והקונסרבטיבים. הרבנים הצעירים ביותר [שנולדו בין 1971-1980] נטו יותר 'לא להסכים' או להסכים 'רק מעט' 'לא לפרסם את המידע'. במונחים של ארצות מוצא, רבנים שנולדו במערב נטו הרבה יותר לתמוך בפרסום [65%] במידה רבה או רבה מאוד מכל קבוצה אחרת, למשל, 30% מאלה שנולדו בישראל, 10% שנולדו במזרח אירופה, 6% מאלה שנולדו במדינות ערב. בדומה, רבנים שנולדו בארצות ערב נטו הרבה יותר להתנגד לגמרי לפרסום כזה – 61% - לעומת 29% מהמזרח-אירופים, 27% מאלה שנולדו בישראל ו-7% מאלה שנולדו במערב.
האם יש לפרסם מעשים בלתי-מוסריים הקשורים לרבנים בתקשורת הדתית או לא?
רבנים התקשו להחליט בין שתי דילמות: דילמות שרצוי שדברים לא יפורסמו בתקשורת דתית, המיועדת להיות תקשורת קהילתית, למשפחה, ומצד שני - פרסום בתקשורת חילונית שעלול לגרום לנזק לכלל הקהילה בעיני הציבור הרחב.

משנשאלו אם עניינים אלה צריכים להיות מפורסמים בתקשורת הדתית [כדי להימנע מחילול השם], נטו רבנים לא לתמוך בפרסום עניינים אלה בתקשורת הדתית. הם חשבו כך לאור תפקיד התקשורת הדתית בבניית קהילות, וביתר דיוק עקב היותה של התקשורת הדתית מתאימה עבור המשפחה היהודית: 54% ו-33% מן הרבנים החרדים והדתיים-לאומיים 'בהחלט לא הסכימו' ו-14% ו-24% מן הרבנים החרדים והדתיים-לאומיים 'לא הסכימו במידה רבה' שחדשות על מעשים כאלה ידווחו בתקשורת הדתית.

מצד שני, הייתה תמימות דעים רבה יותר בין רבני הזרם המרכזי הדתי-לאומי ורבני חרד'ל שנושאים אלה יוגבלו רק ל'תקשורת דתית'. כך, רק 10% מן הדתיים-לאומיים 'תמכו במידה רבה' ואף אחד לא תמך 'במידה רבה מאוד' בפרסום עניינים אלה רק בתקשורת הדתית [לעומת 46% שתמכו בפרסום הדברים בתקשורת הכללית]. 38% מן הזרם המרכזי הדתי-לאומי התנגדו לפרסום הדברים בתקשורת הדתית [לעומת 12% שהתנגדו בתקשורת הכללית]. רבנים רפורמים נטו לתמוך יותר מרבנים קונסרבטיבים שלא לפרסם מידע כזה בתקשורת הדתית.
חילול השם
33% ו-15% מן הרבנים החרדים והדתיים-לאומיים הסכימו 'במידה רבה מאוד' ו'במידה רבה' שהדיווח על מעשים בלתי-מוסריים שבוצעו על-ידי רבנים הזיק לדימוי של כלל הציבור הדתי בעיני הציבור הישראלי הכללי. רבני חרד'ל נטו פחות ופחות לעומת רבנים דתיים-לאומיים לחשוב שהפרסום של מעשים אלה משליך בצורה שלילית על הדימוי של כלל הציבור הדתי, הם היו פחות אפולוגטיים והדימוי שלהם העסיק אותם פחות. הדתיים-לאומיים מה'מיינסטרים' היו רגישים יותר לדימוי שהתקבל על הדת ועל קבוצות דתיות בעיני הציבור הכללי הרחב יותר: 58% מן הדתיים-לאומיים של הזרם המרכזי האמינו 'בוודאות' או 'בוודאות רבה' שכיסוי כזה משליך באופן שלילי על כלל הקהילה לעומת 35% מהחרד'לים. 38% מן הרבנים הלא-אורתודוקסים הסכימו 'במידה רבה מאוד' או 'במידה רבה'.

רבנים קונסרבטיבים [58%] נטו יותר מרבנים רפורמים [36%] לחשוב שפרסום כזה מזיק 'במידה רבה' או 'במידה רבה מאוד' לדימוי של הדת בקרב הציבור הרחב. אך אפילו הרבנים הרפורמים [40%] חשבו שהדבר מזיק [קונסרבטיבים 15%]. רבנים מבוגרים יותר נטו יותר להגיד שהדבר מזיק לשם הטוב של כלל הקהילה: 68% מן הרבנים שנולדו בשנים 1921-1940, 50% מן הרבנים שנולדו בשנים 1960-1941, ו-38% מן הרבנים שנולדו בשנים 1980-1961, הסכימו במידה רבה או במידה רבה מאוד. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בחלוקה לפי מקומות לידה.
האם הפרסום של שערוריות בתקשורת מרתיע רבנים אחרים מהתנהגות דומה?
כל הרבנים מאמינים שפרסום כזה תורם להרתעת רבנים אחרים מביצוע מעשים כאלה. 76% מן הרבנים האורתודוקסים ו-62% מן הרבנים הלא-אורתודוקסים מאמינים שפרסום כזה הרתיע רבנים אחרים 'במידה מסוימת', 'במידה רבה', או 'במידה רבה מאוד'. רבנים רפורמים [56%] נטו יותר מרבנים קונסרבטיבים [36%] להגיד שפרסום כזה מזיק במידה רבה או במידה רבה מאוד. רבנים שנולדו בארצות ערב נטו פחות [35%] מקבוצות אחרות להאמין שפרסום כזה מרתיע רבנים במידה רבה או במידה רבה מאוד.
פרופ' יואל כהן עוסק במחקר דתות ותקשורת, וכן פרסם את הספר 'המתריע מדימונה – ואנונו: ישראל והפצצה'' ו'Media Diplomacy'
המרכז האוניברסיטאי אריאל
לימודי תקשורת
ייעוץ לימודים